השר לשלום אזורי
לפני כמה שנים, ביקשו מישראלי אמריקני שידוע במידת הפיל נתרופיה שלו לתרום כסף לבניית פגייה חדשה בבית חולים בדרום. באחד מביקוריו בארץ נפגש עם ראשי אותו בית חולים, שהציגו בפניו את התוכנית. התוכנית נראתה נפלא, אלא שתג המחיר היה גבוה להחריד. לשאלתו מדוע זה כה יקר רק להקים את המבנה, תשובתם היתה שבית החולים נמצא בקו הטילים מעזה, וכדי שלא יצטרכו לה זיז את הפגים בזמן הפגזות, צריך למגן מלמעלה ומלמטה ומצד ימין ומצד שמאל. אותו נדבן הסתכל עליהם, ואמר בחצי חיוך: תגידו, לא יותר זול לעשות שלום? כולם צחקו בקול. צחוק מריר. הסיפור הזה מחבר אותי לנאומו של ראש הממשלה, יאיר לפיד, באו"ם.
נאום שעמד על שלוש רגליים: איראן, תופעת הפצת השקרים על ישראל, כולל מעל בימת האו"ם, ותמיכתו בפתרון שני המדינות.
"הסכם עם הפלשתינים, המבוסס על חזון שתי מדינות לשני עמים, הוא הדבר הנכון לביטחון ישראל, לכלכלת ישראל ולעתיד ילדינו", אמר ראש הממשלה מעל בימת האו"ם, והוסיף שהתנאי הוא שיפסיקו לנסות לחסל אותנו, שיפסיקו לירות, שיפסיקו לירות טילים - ואז יש ראל תהיה זו שתסייע גם לעזתים וגם לתושבי יהודה ושומרון לבנות את הכלכלה שלהם ולהביא לשגשוגה.
"השלום אינו פשרה. הוא ההחלטה האמיצה ביותר שאנחנו יכולים לקבל. השלום אינו חולשה. הוא מגלם בתוכו את כל העוצמה של הרוח האנושית. מלחמה היא כניעה לכל מה שרע בנו. השלום הוא ניצחונו של כל מה שטוב". לאחר נאום ראש הממשלה באו"ם נפגשתי עם כמה יהודים אמריקנים, שנמנים עם התומכים הגדולים ביותר של ישראל. אחד מהם אמר לי שנאומו של לפיד הוא צעד חשוב בכיוון הנכון. "אנחנו כולנו אוהבים את ישראל ודואגים לה, אבל נהיה קשה יותר ויותר ליהודים דמוקר טים לתמוך בהמשך המצב בשטחים. הבעיה היא לא איתנו, המבוגרים, אלא בעיקר בקרב הדור הצעיר פה בארה"ב, שלא חי על הזיכרונות של מלחמת ששת הימים או מלחמת יום הכיפורים. הם גדלו לתוך מצב שבו ישראל כובשת. הם מנהלים היום את הכספים של הקרנות שההורים הקימו, והם הרבה יותר בררנים בתרומות שלהם". שאלתי אותו, אם כך, מה ישראל צריכה לעשות.
תשובתו הפתיעה אותי - ישראל, שהמציאה המצאות משנות מציאות, צריכה לפעול אקטיבית לשינוי המציאות, ולמנות לא רק שר ביטחון, אלא שר שלום. לתת לו תקציבים. שתפקידו יהיה לבחון לעומק את המצב ולפעול ללא לאות, להכין תוכניות ולהכין את השטח למצב שבו באמת אפשר יהיה לעשות שלום, מתוך ביטחון ועוצמה שישמרו על חיים של אזרחי ישראל. חייכתי, ואמרתי לו שזה רעיון מצוין וחומר נהדר לתוכנית סאטירה.
אבל לאחר שנפרדנו עיינתי שוב בהצעתו. אחרי הכל, חשבתי לע צמי, למה בעצם לא לחשוב מחוץ לקופסה? למה לא לנסות? יש כל כך הרבה משרדים מיותרים בממשלה, אולי דוקא משרד השלום יהפוך לחשוב שבהם.