בשביל אי אמון לא צריך להצביע
התפרקות הרשימה המשותפת הוסיפה אכזבה ותסכול בקרב ציבור בוחרים שגם כך לא יוצא בהמוניו להצביע, ורבים חוששים מתרחיש של קריסת הייצוג הערבי בכנסת. מסע בין מתלבטים ומיואשים מאפשרות של שילוב והשתתפות פוליטית, מגלה פה ושם גם אופטימיסטים
ד"ר הישאם ג'ובראן: "הבוחר הערבי חש שקוף כל השנה. החברה הערבית מדממת, האלימות משתוללת. זה אבסורד לבוא לבוחר הערבי שחי בסיטואציה יומיומית קשה ולבקש ממנו להצביע 'כדי להציל את הדמוקרטיה'"
עם הקמת הרשימה המשותפת בשנת 2015 היה מי שחשב ואף העריך שזו המסגרת שתאגד ותאחד את הציבור הערבי כמיעוט לאומי במדינת ישראל לאורך שנים רבות. שבע שנים אחר כך, חזרנו לנקודת ההתחלה.
עד להקמתה, בעיקר בעקבות העלאת אחוז החסימה, פעלו ארבע מפלגות ערביות שהתמודדו בשלוש רשימות: חד"ש־תע"ל שרצו יחד, בל"ד ורע"מ, שרצו כל אחת בנפרד. הקמפיינים התנהלו באופן ענייני, והמפלגות התחרו כל אחת על אוכלוסיית היעד שלה. יחד הן הצליחו להגיע ל־11 מנדטים, ושיתפו פעולה בפעילות הפרלמנטרית סביב רוב הנושאים, כגוש אחד.
לאחר הקמת המשותפת, וברמת הפעילות הפוליטית בחברה הערבית, טושטשו מעט ההבדלים בין המפלגות. האידיאולוגיה הקומוניסטית חברה לאידיאולוגיה האסלאמית, והאסלאמית חברה ללאומית (יש שיאמרו לאומנית). איפה עוד בעולם - קל וחומר בעולם הערבי - נראה חיבור כזה? הרשימה המשותפת הפיחה תקווה כשחבריה הציגו את עצמם כמאוחדים למען כלל הציבור הערבי בישראל, ובהבטחתם לפעול למענו, ולהביא הישגים משמעותיים ברמת החיים ובביטחון האישי.
הרשימה המשותפת אכן הגדילה את הייצוג, וכמה מחבריה מתגאים בתרומתם לסיום שלטון נתניהו. אולם בפועל, המשותפת דווקא שיתפה פעולה עם ממשלות נתניהו באופן הדוק ויעיל - בעיקר סביב קידום התוכנית הממשלתית 922 עם השקעת מיליארדי שקלים בחברה הערבית.
אלא שהמשבר הפוליטי נתן את אותותיו: רע"מ כזכור פרשה מהמשותפת ונכנסה לקואליציה, בצעד שנחשב היסטורי ואשר יעמוד למבחן גדול בבחירות הקרובות. ובבחירות אלה גם בל"ד מתמודדת שוב לבדה. בחזרה לעידן טרום .2015
"אפשר להבין את הטענה שהמהלך של בל"ד העניק לנתניהו ובן גביר את השלטון במתנה", אומר ד"ר סלים בריק, מרצה וחוקר באוניברסיטה הפתוחה. "נתניהו יכול כעת לפתח מומנטום כאילו הבחירות כבר הוכרעו, גם בשל 40-30 אלף הקולות שבל"ד עשויה להוריד לטמיון, וגם בגלל מנת הייאוש מהפוליטיקה שהם מוסיפים לאווירה בקרב ציבור, שהמוטיבציה שלו לצאת להצביע ממילא נמוכה. אבל באותה המידה המהלך הזה יכול לשחק גם לטובת לפיד. הנה בל"ד הבדלנית זזה הצידה, וכעת איימן עודה ואחמד טיבי, הלגיטימיים יותר, יכולים להמליץ עליו להרכבת הממשלה".
וההבנה הזו תואמת את המציאות?
"בל"ד אכן פועלת מאידיאולוגיה טהורה. לתפיסתה, אין תכלית בהשתתפות בקואליציה, וממילא לפיד וגנץ לא שונים מנתניהו בעיניה. הרשימה הערבית המאוחדת, רע"מ, דוגלת בגישה המשרתת את רצון רוב הבוחרים, כ־%56 מתוך הציבור הערבי, שמצדדים בשותפות בקואליציה ובהשפעה ישירה על מדיניות הממשלה. במידה רבה גם עודה וטיבי נוטים לקבל גישה זו. המשותפת בהרכבה הנוכחי - חד"ש־תע"ל - אמנם נחלשה, אבל קשה להאמין שלא תעבור את אחוז החסימה. גם המאוחדת (רע"מ) איתנו ואין חשש שתיפול. אבל חשוב להעלות את שיעור ההצבעה שהוא נמוך באופן חסר תקדים. בבחירות האחרונות שיעור ההצבעה היה ,44.6% וכעת הסקרים מנבאים שיירד אל מתחת ."40%־ל
בין חלופות רעות
"המגמה יכולה דווקא להתהפך", אומר הסטטיסטיקאי ד"ר הישאם ג'ובראן, מנהל מכון "אפקאר", שטוען שיש כבר עדויות להתעוררות של השטח. "יכולה להיות הפתעה גדולה, למרות שגם הבוחר הערבי מותש מהבחירות. קיימת תחושה אצל הבוחר הערבי שהוא שקוף כל ימות השנה ורק בבחירות נזכרים בו, וזה יחס שבא מכל המפלגות ללא יוצא מן הכלל. החברה הערבית מדממת, האלימות משתוללת ואין טיפול בזה. זה אבסורד לבוא לבוחר הערבי, שחי בסיטואציה יומיומית קשה מאוד, ולבקש ממנו תקום ותצביע 'כדי להציל את הדמוקרטיה'".
אז עם איזה מסר צריך לבוא?
"אני חושב שהאתגר הגדול של המפלגות זה להניע את הציבור הערבי לפעולה, קרי לקום ולהצביע. לדעתי יהיו המון מאמצים כאלה ממפלגות ומגופים אחרים. זה אולי לא יעשה מהפך, אבל כן יזיז קצת את שיעור ההצבעה כלפי מעלה מהשפל שהגיע אליו. אני סבור שאם תיווצר אווירה טובה בתחרות בין המפלגות, הבוחר הערבי עשוי להיענות לקריאה וייצא להצביע. אם כי פחות סביר שנגיע לשיעור הצבעה של 65% כפי שהיה בעבר הלא רחוק".
בוא ננסה רגע למפות את הלבטים והדילמות של הציבור הערבי.
"הפוליטיקה הערבית נמצאת בצומת דרכים מאוד חשוב בכל הקשור למעמד האזרחים הערבים בישראל. מצד אחד יש כוחות שמנסים למשוך לכיוון השתתפות פרלמנטרית בלבד ללא כניסה לקואליציה כזו או אחרת. ויש את הצד הגדול יותר, שדווקא נוטה לכיוון ההפוך, בין אם זה באמצעות הצטרפות לקואליציה או בתמיכה מבחוץ, או על ידי פטנט אחר - כולל המלצה על מועמד להרכבת הממשלה. הנתון המרכזי הוא ש־07 אחוזים מעוניינים לראות מפלגה ערבית בקואליציה, וזה אומר הכל".
ומה עם כניסה של נציגים ערבים לתוך מפלגות ציוניות?
"אם הבוחר הערבי רוצה להיכנס למפלגות ציוניות, היו לו הזדמנויות רבות לעשות כך בכל מערכות הבחירות האחרונות. בפועל רק כ־%02 הצביעו עבור מפלגות ציוניות. יחד עם זאת, אני תוהה אם המפלגות הציוניות יסכימו שהערבים יהיו חלק משפיע בתוכן. לאור מה שרואים עכשיו, ובכל הבחירות הקודמות, המפלגות הגדולות לא רק שלא פנו אל הבוחר הערבי, אלא הן התרחקו מהערבים כדי שהבייס שלהן לא ייפגע. אז אתה רוצה שהם יקבלו אותו כחבר וכמשפיע בתוך המפלגות שלהם?"
איך אתה מסביר את האדישות או האכזבה ברחוב הערבי, דווקא אחרי שנת שותפות בקואליציה?
"הבוחר היהודי מתלבט בין שתי חלופות מנוגדות. ישנה חלופה אחת טובה מבחינתו, לא משנה אם הוא מהימין או מהשמאל, ומנגד עומדת חלופה רעה לגמרי. הקונטרסט הזה מקל על הבוחר היהודי להחליט ולבחור את הצד המתאים לו. אצל הבוחר הערבי זה סיפור אחר. לתפיסתו, הוא צריך לבחור בין הרע והרע
במיעוטו. אז סביר מאוד להניח שהוא יבחר בפחות רע, או לחלופין הוא יפנה גב לשתיהן, ויבחר בהימנעות או באדישות מוחלטת לשתי החלופות. רבים בקרב האזרחים הערבים לא אופטימיים, אחרים מאוכזבים מההנהגה הערבית שהתפצלה פעמיים, וחלק הגיעו למסקנה שאין מקום לערבים בכנסת וכי הם מנהלים מלחמה שההפסד בה ידוע מראש".
משותפת משופרת
יוסף שופאני, איש תקשורת כבן 45 מכפר מעיי ליא בגליל המערבי, הצביע כל חייו בבחירות לכנסת. זהו כפר שרוב תושביו נוצרים, ומרביתם
מצביעי חד"ש, ולאחר מכן - המשותפת. בבחירות הבאות הוא לא ישתתף. "אני נמנע מההצבעה הפעם", הוא אומר לי, ומוסיף "מצד אחד, ההתי נהלות של הרשימה המשותפת מאכזבת את רוב הציבור הערבי בישראל, ששואף להיות במעגל קבלת ההחלטות, ונמאס לו מהתירוצים של ראשי המפלגות שמעדיפים לחיות באופוזיציה נצחית. מצד שני, המפלגות שקוראות לעצמן 'מפלגות ציוניות' אינן בקונצנזוס עם עצמן. ספק אם הן באמת רוצות שותפות מלאה ואמיתית עם מפי לגות ערביות - או שהן פשוט מחפשות תמיכה מהקולות הערביים".
אז ממי אתה יותר מאוכזב, מהמנהיגות הערבית או מהפוליטיקה הישראלית?
"משתיהן יחד. אנחנו לא רואים שינוי ממשי בהי תנהגות ובהתנהלות של מה שנקראת מנהיגות ערבית. המנהיגות הערבית חוזרת על אותו מצע ואותן אמירות בכל מערכת בחירות, ומצפה לשינוי שיבוא באופן שונה. איינשטיין אמר פעם: אתה לא יכול לחזור על אותה טעות ותצפה לתוצאה שונה. הפוליטיקה היהודיתיישראלית דוחה אותנו. קיים סוג של אי קבלת מציאות, שאנחנו אזרחים שמגיע לנו את מלוא הזכויות הלאומיות והאזרחיות. היהודי הגרמני או היהודי הצרפתי או היהודי האמריקני מקבלים את זכויותיהם כאזרחים ללא שום קשר ללאום שלהם. בישראל המצב שונה לחלוטין. זו לא דמוקרטיה מלאה כלפי האזרחים הערבים".
אתה חושב שהייצוג הערבי בכנסת במצב הנוכחי ייפגע?
"כן, הוא ייפגע בצורה דרמטית ואנושה אפילו. יכול להיות מצב שלא יהיה ייצוג של מפלגה ערי בית בכנסת, לראשונה מאז קום המדינה, כי הריב הנוכחי בין המשותפת לבין בל"ד לבין רע"מ הוא הרסני. זה נראה כמו מריבה בגן ילדים. והחברה הערבית סובלת, דואגת, כועסת ומאוכזבת מאוד".
אם נצביע ויהיה ייצוג - לא נשפיע, ואם לא נצביע לא יהיה ייצוג וניפגע... מה עדיף?
"הטרגדיה היא שבשני המקרים אנחנו ניפגע. עד כה היו לפחות עשרה חברי כנסת שייצגו מפלגות ערביות, וההשפעה היתה אפס. אפילו כשרע"מ הצי טרפה לקואליציה, לא ראינו השפעה של ממש. אני חנו יודעים שהערבים בישראל יהיו תמיד הכלי של פרופגנדת הבחירות שהימין תמיד ישלוף כדי לעוי רר פחד ודחייה לכל מה שקשור לערבים ונציגים".
אז איך הערבים אזרחי ישראל צריכים לנהל את המאבק לייצוג פוליטי?
"הפתרון הנכון הוא הקמת מפלגה אחת גדולה שמייצגת את כל הזרמים, בלי אידיאולוגיה, כלוי מר לא קומוניסטית ולא לאומיתילאומנית בצורה קיצונית, ולא דתית. מפלגה שתביא תמיכה רחבה של החברה הערבית, עם דם חדש, אנשים דיני מיים, שאינם מוותרים על זכויות בסיסיות, שואפים להיכנס לקואליציה, מתאמים את עמדותיהם למי ציאות, מכריעים, מהווים גשר לשלום בין הצד הפלשתיני בגדה המערבית ועזה, לא נלחמים על האגו שלהם, ויודעים להילחם גם בתעמולה השי קרית על הערבים שבאה מהימין".
כולנו בסירה אחת
פאדי קאסם, פעיל חברתי מעכו, נמנה עם תומכי תע"ל. כבר כעת ברור לו שזה עומד להיות מורי כב וקשה להוציא אנשים לקלפי ביום הבחירות,
ויחד עם זאת הוא אומר: "אני מאוד מאמין בחברי המשותפת וביכולות שלהם, במיוחד של ח"כ אחמד טיבי, שהניסיון שלו תרם רבות לחברה הערבית". קאסם מודה שגם בו יש כעס על המנהיגות הערי בית. "כן, אני מאוכזב, אני לא מסתיר את תחושתי. ואני אומר לכל המנהיגים, די. תפסיקו. כולנו בסיי רה אחת. במשותפת הגענו לי51 מנדטים, והיום לא נגיע לי01. איזה פספוס. עם 15 מנדטים לא תוכל להתקיים שום ממשלה בלי הערבים - ואנחנו יכוי לים לעשות את זה שוב".
אתה חושב שהייצוג הערבי ייפגע?
"כן. בהחלט. הייצוג ייפגע והמפלגות יקבלו מכה חזקה. אני מצפה לתוצאה של ארבעה מנדטים לחד"שיתע"ל, וארבעה מנדטים לרע"מ. וכאשר יש מולנו אנשים כמו בן גביר, חשוב שיהיה לנו ייצוג גדול כמה שיותר בכנסת".
לעומת פאדי, לגדיר מנסור מטירה אין שום התלבטות. "אני לא מצביעה בבחירות הבאות", היא קובעת נחרצות כשאני שואל אותה אם היא מאוכזבת. "אפתיע אותך בתשובתי, אני ממש לא מאוכזבת, כי מלכתחילה לא היתה לי ציפייה מהם. כבר חטפתי סטירה והתבגרתי ממנה. הבנתי שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן להיות חלק מהמשחק אם אני לא 100% אני. לא רוצה להמר על העתיד שלי, לא לשעבד את הערכים שלי ובוודאי לא להי סתפק בפירורים או להתנות את ההתנהגות שלי בקבלת תקציבים".
דבריה של מנסור משקפים משהו עמוק מאכזי בה; מעין הבנה שאף אחד מהמודלים שנוסו בשנים האחרונות - רשימה משותפת או כניסת מפלגה לקואליציה - לא משנה באמת את מבנה הכוח הפוליטי בחברה הישראלית. "זה מה שאני מקווה שהפלשתינים אזרחי ישראל יביאו בחשבון ולא ישכחו. משחק הבחירות לא יכול להתאים לנו, כי אנחנו למעשה מחוץ לכל משוואה מפלגתית או פוליטית", היא מסכמת.
קשה להעריך עד כמה גישה זו דומיננטית, ואני שומע בהחלט גם קולות הפוכים. "ההצבעה ניתנה לנו כזכות כדי שנשפיע ונשנה את מצב החברה שהולך ומחמיר. זו זכותי כאזרחית המדינה, ואף אחד לא נותן לי אותה בחסד, במיוחד לי כמיעוט ערבי", אומרת לי ג'יהאן מלחם, אשת חינוך, פעיי לה פוליטית וחברתית, ששימשה מנכ"לית המועצה המקומית ג'דיידה מכר. הפילוג במפלגות הערביות מעורר אצלה חשש גדול. "אנחנו עלולים לשלם על זה ביוקר ויש מצב שנתעורר עם אפס ייצוג ערבי בכנסת", היא קובעת. "האחדות הביאה הישג משי מעותי של 15 מנדטים וזה חסר תקדים". ממה שאת רואה בשטח, הייצוג הערבי ייפגע?
"כן, לצערי הרב הייצוג הולך לכיוון לא טוב.
גדיר מנסור, טירה: "אני לא מאוכזבת כי לא היתה לי ציפייה. לא מוכנה להיות חלק מהמשחק אם אני לא 100 אחוז. לא רוצה לשעבד את הערכים שלי בשביל פירורים, ובוודאי שלא להתנות את ההתנהגות שלי בתקציבים" פאדי קאסם, עכו: "אני מאוכזב ואני לא מסתיר את תחושתי. במשותפת הגענו ל־51 מנדטים, והיום לא נגיע ל־01. איזה פספוס. עם 15 מנדטים לא תוכל להתקיים שום ממשלה בלי הערבים - ואנחנו יכולים לעשות את זה שוב"
שיעור ההצבעה לא מעודד גם לפני הפיצול של המשותפת, ואנחנו נראה נתוני הצבעה נמוכים מאוד. והכל בגלל חוסר האמון בין הציבור הערבי לבין המפלגות שאמורות לייצג אותו, אבל גם חוסר האמון של הערבים במדינה ובמוסדותיה מוסיף רבות לתחושת האדישות. הפשיעה והתעצמות הפערים בין יהודים לערבים, והעובדה שהערבים נמצאים בשוליים הפוליטיים, הכלכליים והגיאוגרפיים - זה מתכון לייאוש. ולמרות האכזבה", היא מסכמת, "הציבור הערבי חייב לצאת ולהצביע וכן, לנהור לקלפיות ממש ולהעלות את הייצוג שלו בכנסת כדי להשפיע ולשנות", היא אומרת, ומתארת חשש גדול מתוצאות הפילוג במפלגות הערביות.
לא הכל אבוד
מלחם יכולה לשאוב עידוד קל מרבים בציבור הערבי שמעידים על ייאוש, אכזבה או התלבטות עד הרגע האחרון - אבל ביום הבחירות יוצאים בכל זאת להצביע. "ככה זה בכל מערכת בחירות", משתף אותי סופיאן דאהר, איש כלכלה מעכו, שמתאר את עצמו כמתלבט קבוע. "לא רוצה להצביע - אבל ביום הבחירות ההרגשה תהיה שהקול שלי הוא זה שיכריע את מערכת הבחירות. מהפוליטיקה הישראלית אני לא מאוכזב, כי אין לי ממנה כל ציפייה. אבל לדעתי כל חלוקה של המפלגות הערביות בכל צורה שהיא תפגע בסיכויים לעוד כיסאות בכנסת, מה גם שהאזרח הערבי הופך לאדיש ועייף, בכל מערכת בחירות שחולפת, ובעיקר מאבד את האמון שהייצוג בכנסת הוא בכלל אפקטיבי במשהו".
אז אתה אומר שלא צריך בכלל ייצוג ערבי בכנסת?
"ברור שאנחנו צריכים ייצוג ערבי בכנסת. אנחנו מיעוט - אבל מיעוט חזק, אבל הייצוג אמור להתנהל אחרת. כבר עשורים שהייצוג הערבי לא משפיע על הפוליטיקה הישראלית. קודם כל, כי הגישה נתפסת כעוינת על ידי הממשל הציוני וכל שיעור הצבעה נמוך מוביל לפחות ייצוג ערבי. המפלגות הערביות אמורות לשחק את המשחק הפוליטי ולא להתנהל רגשית".
גם עלי זיבק מג'דיידה מכר בין המתלבטים. הוא פעיל חברתי ופוליטי שכבר עשרות שנים לא מפספס אף הפגנה או מחאה פוליטית או חברתית. הכי רחוק מאדישות או מהימנעות פוליטית. איש שטח של השתתפות ישירה ומעורבות יומיומית. ולמרות פעילותו האקטיבית, הוא מספר על התלבטות. "בעבר הצבעתי עבור בל"ד, שבתקופת עזמי בשארה הובילה את רעיון מדינת כל אזרחיה הנותן שוויון לכלל אזרחי המדינה כולל ייצוג שוויוני בחוק, במוסדות ובסמלי המדינה. אך מי שהנהיגו את המפלגה כשלו בהנהגה, מה שגרם לנטישה במיוחד בתקופת המלחמה בסוריה". החיבור למשותפת העמיק את האכזבה, לדבריו. "הקו שהוביל מנהיג המשותפת, איש חד"ש איימן עודה, היה בעצם סוג של מרצ ב'. קודמיו בתפקיד היו שונים לחלוטין והם ניהלו מאבק פוליטי אמיתי במיוחד על זכויות העם הפלשתיני. כל זה נעדר ממנו היום, ואין כל הבדל בין עודה, טיבי ועבאס. האחרון היה 'אמיץ' ויצא מהארון ראשון, אחרי ההמלצה פעמיים על גנץ. לכן אני בונה על הדרך השלישית שבחרה בל"ד מבלי להיות במשחק ההמלצות, כי זה לא עניין שלי כערבי".
ניסינו כבר כמעט הכל. מה לדעתך הפתרון בטווח הארוך?
"יש דרך אחרת לנהל את המאבק הלאומי של החברה הערבית, וזה באמצעות בחירות ישירות לוועדת המעקב העליונה לציבור הערבי, שבמסגרתה תהיה ועדה מקשרת עם הממשלה ומוסדות המדינה ואולי אפילו קבלת אוטונומיה תרבותית וחינוכית, עם ניהול מוניציפלי, והקמת משמר אזרחי ערבי שייאבק בפשיעה עם סמכויות זהות למשטרה, כל זה לתקופת ניסיון של חמש שנים". √
ג'יהאן מלחם, ג'דיידה מכר:
"הציבור הערבי צריך לנהור לקלפיות. ההצבעה ניתנה לנו כזכות כדי שנשפיע ונשנה את מצב החברה שהולך ומחמיר. זו זכותי כאזרחית המדינה, ואף אחד לא נותן לי אותה בחסד, במיוחד לי כמיעוט ערבי"
עלי זיבק, ג'דיידה מכר:
"הקו שהוביל איימן עודה היה סוג של מרצ ב'. קודמיו בתפקיד היו שונים לחלוטין, והם ניהלו מאבק פוליטי אמיתי במיוחד על זכויות העם הפלשתיני. כל זה נעדר ממנו היום, ואין הבדל בין עודה, טיבי ועבאס"