המסית על ההר
החמאס, שהורתע ביום ירושלים האחרון ובעימות מול ג'יהאד, מנסה לחזור לתמונה באמצעות בעירה נוספת בהר הבית. גורמי הביטחון פוקחים עין על שייח' עכרמה סברי
כל המרכיבים שהדליקו בעבר "מדורות" ענק בהר הבית וחוללו גלי הדף של מהומות ופיגועים, הוכנסו בשבועות האחרונים לתוך סיר הלחץ המכונה ע"י המוסלמים אל־חרם א־שריף (הר הבית). הרשת מתפוצצת בימים אלה מהסתה ארסית, ששוב יוצרת את הרושם שעוד רגע היהודים יהרסו את המסגדים שעל ההר, יזרקו משם את המוסלמים ויבנו את בית המקדש.
מאחורי המצג השקרי הזה עומדים גורמים רבים, אבל בעל האינטרס המובהק ביותר להדליק מחדש את ההר, ודווקא עתה, הוא חמאס. ביום ירושלים האחרון חמאס איים לירות שוב טילים על ירושלים, אם צעדת הדגלים תתקיים. עשרות אלפים צעדו עם דגלי ישראל בתוך העיר העתיקה, ואיומי חמאס התגלו כאיומי סרק. חמאס התגלה במערומיו פעם נוספת, כשהורתע וישב בחיבוק ידיים בעימות האחרון בין ג'יהאד־עזה לבין ישראל. עתה הוא רעב לרהביליטציה מחודשת, שתמצב אותו מחדש כמי שמוביל את המערכה נגד ישראל ותייצר מחדש את המשוואה מימי "שומר החומות": הפסקת ביקורי היהודים בהר הבית תמורת המשך השקט מעזה.
בראש השנה חמאס ביצע ניסיון ראשון (יחד עם גורמים נוספים) להבעיר את מזרח ירושלים והר הבית, ונכשל. זה קרה בעת שבהר ביקרו מאות יהודים, וקבוצת צעירים לא גדולה התבצרה באל־אקצא כדי לנסות ולפגוע משם בשוטרים ובמבקרים. בד בבד התפרעו צעירים גם בשער האריות. המשטרה טיפלה בשני המוקדים הללו ביעילות ובמהירות, ועצרה 16 מהמתפרעים.
אלא שההערכה היא שאנו רק במערכה הראשונה ושחמאס ימשיך לנסות להלהיט את האווירה בהר, תוך דבקות במסר אחד: אל־אקצא בסכנה. תקוותו הלא מוסתרת היא לדרדר כך את השטח, הן בירושלים ובגדה והן בערי ישראל אל מציאות מחודשת של פיגועים.
"הבא חורבן על אמריקה"
אחד מאנשי המפתח, שמזוהה עם חמאס בירושלים ובהר הבית, הוא מסית העל - השייח' עכרמה סברי, המופתי לשעבר של ירושלים וכיום יו"ר המועצה המוסלמית העליונה, ו"עושה צרות" ותיק. נגד סברי הוצאו לא פעם צווי הרחקה מהר הבית, צווי איסור יציאה מהארץ וגם צווים שאוסרים עליו ליצור קשר עם ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שייח' ראאד סלאח.
שב"כ והמשטרה פוקחים עליו הפעם עין, מקרוב, כדי למנוע ממנו לזרוק שוב את הגפרור שידליק את ההר. ההיסטוריה של סברי מגוונת, אבל בעיקר ממחישה עד כמה האיש מסוכן. סברי ,)83( יליד קלקיליה, נמנה בעבר עם חברי מועצת הנאמנים של קואליציית הצדקה, ארגון גג בראשות השייח' יוסף אל־קרדאווי (שמת השבוע), שריכז תרומות מרחבי העולם והעבירן לחמאס. סברי מקורב לאחים המוסלמים בקטאר ובטורקיה, ושנים רבות היה חביבו של נשיא טורקיה ארודאן. רק הרומן הטורקי המתחדש עם ישראל צינן מעט את היחסים בין השניים.
בעבר אסר סברי לקבור בבתי קברות מוסלמיים את מי שמכר קרקעות או בתים ליהודים. הוא גם אסר על תושבי מזרח ירושלים ללמוד את תוכנית הלימוד הישראלית. ליהודים שעלו לישראל מכל קצוות תבל, סברי הציע בעבר "לחזור למקומות שמהם באו" וגם פרסם פתווה שאסר על "פליטי 1948 וצאצאיהם לקבל פיצויים על אובדן רכושם בפלשתין". בתחילת השנה סברי השתתף בוועידה אינטרנטית לרגל יום ירושלים האיראני לצידם של מנהיג חיזבללה חסן נסראללה, מנהיג חמאס איסמעיל הנייה, מנהיג הג'יהאד האסלאמי זיאד אל־נחלה וגורמי קיצון דתיים נוספים.
במערכת הביטחון זוכרים עדיין כיצד במאי ,2001 שבוע לפני פיגוע ההתאבדות בדולפינריום בת"א שבו נרצחו 21 איש, נשא סברי את דרשת יום השישי שלו במסגד אל־אקצא. הוא ביקר קשות פסק הלכה של אחד מעמיתיו, המופתי הסעודי, שקבע שפיגועי התאבדות אינם תקינים מבחינה הלכתית. סברי טען שאין מדובר בהתאבדות אלא ב"מסירת הנפש", ובהמשך דבריו תבע את שחרורם מהכלא של הנאשמים בפיגוע במרכז הסחר העולמי בניו יורק (פברואר .)1993
הימים היו ימי האינתיפאדה השנייה, וברקע פיגועי הטרור הרבים שבוצעו ברחבי ישראל על ידי מחבלים מתאבדים, סברי הבהיר כי "המוסלמי אוהב את המוות ואת השאהדה, כפי שהיהודים אוהבים את החיים". חודשים ספורים אחר כך, שבועות אחדים לפני מתקפת ה־11 בספטמבר 2001 איחל השייח' לאמריקנים: "אללה, הבא חורבן על אמריקה, על אלה שעוזרים לה ועל כל משתפי הפעולה עימה".
בחלוף שבועות אחדים, שוב היה זה סברי, שבדרשה נוספת שנשא במסגד אל־אקצא, אחרי מתקפת הטרור הגדולה על ארה"ב שבה נספו 2,997 בני אדם, אשר קרא למוסלמים לא לחשוש מארה"ב ולהתנגד לקואליציה שיזמה בעקבות הפיגוע בתאומים.
במערכת הביטחון יש שתי גישות באשר לארכימסיתים: הראשונה גורסת שיש לגרשם לחו"ל; השנייה גורסת שדווקא כאן בישראל קל יותר לפקוח עין, לעקוב אחר פעולותיהם, ובמידת הצורך לסכלן ולהגבילן
"ירושלים יהודית אסורה"
אחרי ה"שיאים" הללו, הניצול המתמשך של מסגד אל־אקצא לצורכי פרובוקציות והסתה חריפה, כבר לא באמת הפתיע איש. סברי טפל על מדינת ישראל אשמת שווא, כאילו היא מתכוונת להרוס את מסגדי הר הבית ואף "ידע" להזהיר מפני רעידת אדמה ש"הכיבוש יחולל", כדי להפיל את אל־אקצא. הוא הכחיש כל זיקה יהודית לירושלים, להר הבית ולכותל. "אין שם ולו אבן בודדת המצביעה על היסטוריה יהודית... אין ולו אבן אחת בכותל הדמעות הקשורה להיסטוריה היהודית". על פי סברי, המלך שלמה כלל לא בנה את בית המקדש היהודי, אלא את מסגד אל־אקצא. פעם הזהיר את מדינות ערב כי "מי שמוותר על ירושלים, כאילו ויתר על מכה ומדינה". הוא גם קבע ש"ירושלים יהודית, נוצרית או בינלאומית - אסורות".
עם המטען הזה מהלך כיום סברי, בעיתוי שאין רגיש ממנו, ושוב מנסה לשכנע המונים ש"אל־אקצא בסכנה" ושיש לחסום את דרכם של "עדרי המתנחלים" להר (כינוי למבקרים ולמתפללים היהודים; נ"ש) ולמנוע מהם לטמא את מוסלמיותו.
ניסיונות שנעשו בעבר להידבר עם סברי, גם בעת שכיהן כמופתי וגם בשנים מאוחרות יותר - נכשלו. כך למשל ניסה סברי להכשיל טיפול הנדסי ישראל בחומה המזרחית ובחומה הדרומית של הר הבית, כאשר ניבעו בהן סדקים. אלה איימו למוטט על המתפללים המוסלמים את מסגד אל־מראווני, שהמוסלמים בנו באורוות שלמה (בפינה התת־קרקעית הדרום־מזרחית של ההר). רק כאשר הוכנסו ירדן ומצרים לתמונה, נאות סברי להתפשר ואפשר טיפול בחומות.
על רקע ההתראות הרבות לפיגועים, שוררות במערכת הביטחון שתי גישות באשר למסיתי על דוגמת סברי: הראשונה גורסת שיש לגרשם לחו"ל; השנייה סבורה שדווקא כאן בישראל קל יותר לפקוח עין, לעקוב אחר פעולותיהם, ובמידת הצורך לסכלן ולהגבילן.
כך או אחרת, אם ערב הרמאדן האחרון הזהירו גורמי ביטחון מפני "חודש הרמא־דם", חשש שהתממש ("ישראל השבוע", )17.03.2022 הרי שעתה האזהרות אינן מתמקדות רק בפיגועים אלא גם בהר הבית, ובמסיתי על דוגמת סברי.