ספרים קופסה שחורה

כשילדיה של אלינור נקראים לשמיעת צוואתה, הם מגלים קלטת שמגוללת את סיפור חייה הפתלתל של אמם, מהגרת מהקריביים ● הרומן כתוב ביעילות, אבל מטפל בשטחיות בסוגיות החברתיות שהוא מעלה

״עוגה שחורה״ נפתח בסצנה כמעט קלאסית הפותחת כל כך הרבה דרמות משפחתיות: אם המשפחה מתה, וילדיה נקראים אל משרדו של עורך הדין לשם קריאת הצוואה. שם, כך על פי המתכון, מחכה להם הפתעה, בצוואה עצמה או בדמות קצה חוט שמוביל לחשיפתם של סודות משפחתיים המטלטלים את עולמם. במקרה הזה: אלינור בנט המנוחה מורישה לבנה ולבתה עוגה שחורה, המחכה במקפיא לזמן המתאים שבו יוכלו לשבת ולאכול אותה ביחד, וגם הקלטה שבה היא מספרת את מה שלא העזה לספר להם בחייה, את קורות חייה, שכמובטח מטלטלים את עולמם.

שרמיין וילקרסון מטפלת בסצנה הזו, ובסיפור הנפרש בעקבותיה, במיומנות ובחן רבים, וגם בתנופה ובקצב - ״עוגה שחורה״ בנוי פרקים קצרים, דחוסים, המבקשים להיתרגם לשפה טלוויזיונית, ושלא במפתיע הדבר עתיד לקרות בקרוב, כפי שהכריזה חברת ההפקות של אופרה וינפרי. אלא שההחלטה הסגנונית הזו של וילקרסון עומדת בעוכריו של הספר, וככל שהוא מבטיח - הבטחות רבות, הבאות לידי ביטוי באמצעות העלאה של עוד ועוד נושאים חברתיים מטרידים - כך הוא אינו מצליח לקיים, משום שכל סצנה בו מתחילה ונחתמת כמעט בנשימה, שאינה מאפשרת התעמקות אלא רפרוף בלבד.

בהקלטה האמורה, האורכת שעות מספר, נפרש סיפור חייה של האם: בת לאם שחורה ואב סיני, שגדלה באי חסר שם בקריביים - ג׳מייקה, כפי שקל לנחש, וכפי שנאמר במפורש בהערת המחברת החותמת את הספר. היא גדלה במצוקה ועוני, שהועצמה כשאמה נטשה לבסוף את אביה, השתיין המהמר, ובגיל 16 היא מצאה את עצמה נאלצת להינשא למלווה בריבית, שעל פי השמועות הוא גם רוצח. בימים ההם קראו לה קונבנטינה לינקוק או בקיצור ״קובי״, היא אהבה לשחות בים, היתה לה חברת נפש, באני, וגם אהוב, גיבס

גראנט, גולש גלים אשר עימו היא חלמה להגר ללונדון כדי ללמוד בקולג׳, ולהיחלץ מייאוש החיים באי. החתונה הכפויה היתה נקודת המפנה בחייה של קובי הצעירה, לא רק משום שאילצה אותה לוותר על חלומותיה, אלא משום שבליל החתונה, בעוד האורחים מרימים כוסית, בעלה מת במפתיע ומתברר שהורעל. היא נחשדת ברצח ונאלצת להימלט וגם לשנות את זהותה. הדרך המפותלת שעשתה קובי עד שהפכה בסופו של דבר להיות אלינור בנט, עברה בלונדון, שם עבדה בין השאר כאומנת, בסקוטלנד, ולבסוף בקליפורניה, וכללה שינויי שמות והחלפת זהויות נוספים שלה ושל אחרים שנעלמו וצצו מחדש בחייה. לא תמיד קל לעקוב אחר המהפכים הללו, בעיקר לאור חיבתה העמוקה של הסופרת לשמות המתחילים באות ב׳ (בני, ביירון, ברט, באני, בנט, למשל), וגם משום שווילקרסון נעה קדימה ואחורה בזמן, בין ההווה לבין שנות השישים, ובין נקודות שונות של גיבורי הספר. אלא שדווקא הבלבול הקל שעלול לתקוף את הקוראים פה ושם במעברים בין זמנים או מקומות משרת יפה את התמה המרכזית של ״עוגה שחורה״: הקושי לעצב ולאחוז בזהות אותנטית וקוהרנטית. העוגה - קינוח דחוס גדוש בפירות יבשים וספוג כולו ברום - היא סמל ברור של הקושי הזה. אלינור נאחזת במתכון כשריד האחד לזהות המקורית שלה, זו שעליה נאלצה לוותר כדי לשרוד, כמרכיב היחיד שהיא יכולה להוריש לילדיה כדי לחבר אותם למורשת שעליה גדלה. בפועל, כפי שמסביר בנה, מדובר במתכון שמקורו בקולוניאליסטים הלבנים, ומרכיביו - קני סוכר - הגיעו גם הם עם הכיבוש, הדיכוי והניצול של תושבי הקריביים. כמו כל מזון מסורתי, העוגה נושאת בתוכה מטען רגשי עצום, ווילקרסון מיטיבה להאיר את האופן שבו אנחנו נאחזים במטען הזה גם כשההיסטוריה האמיתית של המנהגים, המאכלים או הסמלים שלנו מבוססים על סיפור מפוברק. הדרמה המשפחתית, זו שבבסיס הסיפור, היא מרובת שכבות. ילדיה של אלינור, ביירון - המדען המצליח אך המתוסכל, שקנה לו פרסום