יש לי אמפתיה
אם אתם רגישים ומלאי חמלה - אתם שייכים כנראה לקבוצת האנשים האמפתיים ספר חדש מציע לכם כלים להתגונן מפני העומס הרגשי שעלול להכריע אתכם בשיחה עם הסופרת אניטה מורג'ני היא מציעה איך להישאר שפויים (לעבוד פחות, לא לראות חדשות) וליהנות מהיתרונות של אישיותם (ליצור, לכתוב, לעזור לזולת) ויש גם שאלון
אתם חשים את כאבו של האחר כאילו הוא שלכם? מציעים תמיכה לכל הסובבים אתכם גם כשזה בא על חשבונכם, ומתקשים לסבול אגרסיח ביות וקולניות? אולי אתם מאבדים את עצמכם כשאתם מוקפים אנשים רבים, זקוקים לזמן לעצמכם ולשח קט כדי להירגע, ולעיתים קרובות אתם מרגישים מוצפים או מותשים רגשית ופיזית? אם כן, יכול להיות שאתם - או אנשים הקרובים לכם - משח תייכים להגדרה "אמפתיים": אנשים שרגישים יותר לאנשים שסביבם, ואף סופגים את האנרגיה שלהם ומושפעים ממנה - גם שלא בטובתם.
בעולם הקשוח שבו קולניות ובוטות כניות כובשותאת מסכי האקטואליה,שבו הטלוויזיההמרדףואת להצח תוח לחה ולהישגיות שולט בתרבות העח בודה, שבו הבריונות חוגגת ברשתות אין ספק כי החברתיותויש עולמםשל עלייההאמפתייםבאלימות, אינו פשוט. עם זאת, הסופרת והמרצה הבינלאומית אניטה מורג'ני טוענת שדווקא כעת העולם זקוק יותר מתח מיד לאנשים רגישים, חומלים ומח לאי אהבה, שישמיעו את קולם ויבח טאו את הלך הרוח והמחשבה שלהם - אף שבאופן טבעי הם בורחים מאור הזרקורים ומעמדות הכוח, ובמקרים רבים גם משלמים מחיר אישי כבד על היותם רגישים ואמפתיים.
מורג'ני עצמה מספרת שכמעט שילמה בחייה על היותה אמפתית. בספרה החדש "רגישות היא העוח צמה החדשה - כוחם של אמפתיים בעולם קשוח יותר ויותר" (הוצאת אופוס) היא מספרת שבשנת ,2002 כשנה לאחר שחברתה הטובה ביותר אובחח נה עם סרטן, היא עצמה חלתה בלימפומה קשה. 2" בפברואר 2006 היה אמור להיות יומי האחרון עלי אדמות", היא מספרת, ומוסיפה כי ביום זה הוזמנו כל בני משפחתה אל בית החולים להיפרד ממנה, לאחר שהסרטן שלח גרורות לאיברי גוף חיוניים, והיא נכנסה לתרדמת ולמצב של קריסת מערכות. אבל אז, כשהיא גוססת וכמעט עוברת לצד השני, הרגישה בנוכחותו של אביה שמת כעשור לפניה, כשהוא אומר לה: "זמנך עדין לא הגיע. יש מתח נות שמחכות לך. לכן עלייך לחזור לגוף הגשמי שלך". ואז, כשהיא מודעת לקולו של הרופא המבשר לבני משפחתה "אמנם הלב שלה עדיין פועם, אבל מאוחר מדי להציל אותה", וכשהיא חווה את העולם הקסום שמח עבר, היא אכן חזרה לגופה, פקחה את עיניה והתעוררה. אבל הדבר המדהים ביותר אירע כחמישה שבועות לאחר מכן, כשהרוח פאים לא מצאו בגופה שום זכר לסרטן, והוא נעלם כליל. "הם לא יכלו אלא להכיר בכך שמדובר בנס, לא פחות. לא היה בכוחם להסביר מה אירע כאן", היא כותבת. על חוויית סף המוות שלה כתבה מורג'ני את ספרה הראשון "מתה להיות אני", שפוח רסם בשנת ,2011 הפך לרבחמכר עולמי, הציב אותה כדבריה "על בימת העולם" והפך אותה למרצה בינלאומית מבוקשת, שמתראיינת ברחבי העולם ומנחה כנסים וסדנאות. "הוטלתי פתאום בעוצמה אדירה אל אור מורג'ני מספרת ,2002־בש כשנה לאחר שחברתה הטובה ביותר אובחנה עם סרטן, היא הזדהתה איתה עד שחלתה בעצמה וכמעט מתה. אבל אז, בעקבות התגלות של אביה, החלימה לגמרי וגילתה את ייעודה בחיים הזרקורים העולמי והושלכתי אל חיים גדולים יותר מכפי שיכולתי לדמיין. אף על פי שחשתי שזה מאוד נכון - אלה לא היו החיים שחינכו אותי וחיברתו אותי להתמודד איתם", היא כותבת בספרה החדש, ומסבירה שהתפקיד החדש הפך אותה מאישה בלתי נראית, שמציבה את עצמה במקום האחרון ומרצה את כל סביבתה, לכזו שעשרות אלפי אנשים מחח כים למוצא פיה.
הניגוד הרב בין מי שהיתה למי שהפכה להיות גרם לה למתחים חדשים ולהתמודדויות, שנאלח צה למצוא להן פתרון. כך, למעשה, הגיעה לחקור את עולמם של האנשים הרגישים מאוד HIGHLY( HSP - )SENSITIVE PERSON ואת הקבוצה הייחוח דית שבתוכם - האמפתיים, שאליהם הבינה שהיא משתייכת. זאת, כדי למצוא לעצמה כאמפתית כלים שיאפשרו לה להגן על עצמה מפני העומס הרגשי העצום, שהכניס לחייה הייעוד החדש שבחרה לממש. לפני יותר מח02 שנה פרסמה הפסיכולוגית והחוח קרת ד"ר איילין ארון את ספרה "אדם רגיש מאוד", שבו ציינה כי כח02 אחוזים מהאוכלוסייה הם אנח שים רגישים מאוד, שמערכת העצבים שלהם שונה ביולוגית מזו של אחרים. ככאלה הם מזהים הרבה יותר פרטים ודקויות בסביבתם, ולכן מוצפים מעודף המידע, מתעייפים מהר ונוטים לחפש מקום שקט שבו יוכלו לשהות זמן מה בפרטיות. אחרי ד"ר ארון, זיהתה גם הפסיכיאטרית האמריקנית ד"ר ג'ודית אורלוף קבוצה נוספת בתוך אותה קבוצת רגישים מאוד, שלה קראה "אמפתיים". בספרה "מדח ריך הישרדות לאמפתי - אסטרטגיות חיים לאנשים רגישים" שפורסם בארה"ב בשנת ,2017 ציינה כי בשונה מהאנשים הרגישים מאוד, האמפתיים לא רק מרגישים את הרגשות, התחושות והאנרגיות של האנשים שנמצאים בסביבתם, אלא גם סופגים אותם אל גופם.
בראיון טלפוני שקיימתי עם מורג'ני מביתה שבח לוס אנג'לס, ניסיתי לברר אם העצות שבספרה יעילות גם עבור האמפתיים הישראלים, הנאלצים להתמודד עם מציאות קשוחה במיוחד. גם המאפיין הסחבקי, המאפשר לזרים להתערב בענייני אחרים גם כשלא התבקשו, עלול להיות מאתגר.
"כן, נשמע שהמציאות הישראלית עשויה להיות מאתגרת במיוחד עבור אנשים אמפתיים", היא משיח בה, "אבל עצם העובדה שהם יזהו את עצמם ככאלה, יקבלו זאת בהבנה במקום להדחיק או להתכחש לכך, ולא ישפטו את עצמם בחומרה, תעזור להם מאוד. אמפתיים נוהגים לכעוס על עצמם שהם כאלה. הם רואים בתכונות הללו חולשה ומבזבזים אנרגיה על הניסיון להיפטר מהן. הם צריכים להבין שההפך הוא הנכון: הסיבה שהעולם הפך כה אגרסיבי ואלים היא
שאין הרבה כמותם בעולם, והעולם זקוק להם מאוד. הם צריכים להבין שיכולת אמפתית היא מתנה". מורג'ני: "המציאות הישראלית עשויה להיות מאתגרת במיוחד עבור אנשים אמפתיים. אבל אם הם יזהו את עצמם ככאלה, הם יקבלו זאת בהבנה במקום להדחיק או להתכחש לכך, ולא ישפטו את עצמם בחומרה" איך ניתן לראות בתכונה זו מתנה, אם היא מחלישה אותם?
"אחת המתנות של האנשים האמפתיים היא שיש להם יכולת רבה יותר לקבל מידע מהעולם שמעבר. רבים מהם חוששים מכך, לא מאמינים בזה ומדכאים את היכולת הזו, אך בפועל היא מאפשרת להם יכולות אינטואיטיביות גבוהות שיכולות לשרת אותם היטב בחיי היום־יום. הם 'מחוברים יותר', יכולים להרגיש אנשים ולדעת בדיוק מה הם אמורים לעשות בכל מיני מצבים. לשם כך הם צריכים להקשיב פחות לרעשים שמסביב, ולהיות קשובים בתשומת לב לעולם הפנימי שלהם". זה לא עומד בסתירה לאופי התומך והמכיל שלהם?
"כן, אבל הם צריכים להבין שהאמפתיים מוחלשים כשהם מושפעים מהרעש של האנשים מסביב. כשיקשיבו פחות לרעשים החיצוניים הם יהיו מחוברים לאנטנות שלהם ולדברים שנכונים יותר עבורם. צריך להבין שלא ניתן לרצות את כולם, והם צריכים להיות מספיק אמיצים, גם אם זה אומר שיהיו אנשים שזה לא יתאים להם וייתכן שיבחרו להתרחק מהם. מצד שני, הם ירוויחו אנשים אחרים שיכנסו לחייהם ויתאימו להם יותר. כשאני שיתפתי את העולם בחוויית סף המוות שלי, היו סביבי אנשים שביקרו אותי וחשבו שהשתגעתי, אז הם התרחקו. אבל במקומם נכנסו לחיי אנשים רבים שאהבו אותי דווקא בזכות המידע החדש שחלקתי, ושתרם לחייהם מאוד".
בספר את מציעה לאמפתיים להתחזק בעיקר בזכות המדיטציה. אלא שלישראלים יש קושי לתרגל אותה. יש לך המלצות נוספות שיתאימו יותר לאמפתיים במציאות הישראלית? "ראשית, מאחר שאמפתיים חווים מציאות אגרסיבית בצורה קשה יותר מאשר האחרים, הם עשויים לחוש עייפים, מלאי מתח ומותשים אחרי צפייה בחדשות או בתכנים שיש בהם סבל, פגיעה ואגרסיביות. לכן אני מציעה להם לקחת הפסקות ארוכות מצפייה בטלוויזיה, ובעיקר מחדשות. כמו כן, עליהם להבין שהם זקוקים יותר מאחרים לאתנחתה, להפסקות
ולמנוחה, גם אם זה אומר שהם צריכים לעבוד פחות שעות ביום. אחרת הם עלולים לקרוס או לשלם מחיר בריאותי על העומס הרגשי והחושי שהם חווים. כמו כן, הם צריכים להתרגל לדאוג לעצמם ולשים את עצמם בראש, כי אם האנשים הלא אמפתיים דואגים בעיקר לעצמם, והאנשים האמפתיים דואגים לאחרים - מי ידאג לאמפתיים? הם מוכרחים להבין שזה לגמרי לא אנוכי לדואג
לעצמם לפני הכל". יש תחביבים שעשויים להתאים להם במיוחד או לחזק אותם?
"רוב האמפתיים - גם אם אינם עוסקים באמנות - הם אמנים ופילוסופים, ועליהם למצוא דרך לבטא את עצמם ביצירה ובכתיבה, גם אם כתחביב עבור עצמם ומבלי לחשוף זאת לעולם. עבורם, הביטוי האמנותי משחרר המון אנרגיה ומחזק את הגוף. כמו כן, אני מציעה לאמפתיים לחזק את החיבור שלהם עם הטבע, לנסות פעם ביום או לפחות פעם בשבוע לצאת לצעידה בחיק הטבע או ללכת בחוף הים, כי הטבע מייצב ומחזק טיפוסים אמפתיים. אמצעי נוסף שמחזק ומשפיע לטובה במיוחד על אמפתיים הוא האזנה למוזיקה".
את מציינת שאמפתיים עלולים להיות פגיעים גם בסביבת העבודה שלהם - גם בשל רגישותם לביקורת, וגם כי הם מתקשים לדרוש שכר ראוי. מה ההמלצות עבורם בתחום התעסוקה?
"עבור האמפתיים הצורך החשוב ביותר הוא לעבוד מתוך תחושת משמעות וסיוע לזולת, ולא בסביבה תחרותית שבה ההישגים אינם קשורים לעזרה לאנושות. זה מכבה אותם לחלוטין. ברמת השכר הם צריכים למצוא עבודה אצל מעסיק הגון שיתגמל אותם היטב, כי הם אינם יודעים לדרוש עבור עצמם שכר גבוה. בספר אני דנה גם בשינוי תפיסת המציאות שלהם בנוגע לכסף ולשכר הוגן, וגם להתגברות על פחד מפני ביקורת ולצורך לרצות את כולם". כיצד נכון להעצים ילדים אמפתיים?
"חשוב מאוד לגרום לילדים האלה לבטוח בתחושות ובאינטואיציות שלהם, כי שם טמון הכוח שלהם. מומלץ לשאול אותם במצבים שונים איך הם מרגישים, כדי להסיט אותם ממרחב הראש למרחב הלב. אם הם צופים בטלוויזיה או משחקים במחשב, חשוב שיהיו מודעים לא רק למה שמעורר את מוחם, אלא גם לרגשות שלהם, ולשאול אותם מה זה גורם להם להרגיש. כך גם לגבי רגשותיהם ביחס למקצועות הלימוד, להפסקות בבית הספר ולאירועים חברתיים". shishabat@israelhayom.co.il