"הקורונה היתה התקופה האיומה בחיי, הרחיקו ממני את הבמה באופן אלים"
גיל שוחט נהנה ממעמד של אחד המוזיקאים העסוקים בישראל, ובכל זאת כועס על מדיניות הסגרים )"נעשה לי עוול גדול מאוד"( כתושב יפו בוחר לראות צד אחר בפרעות בערים המעורבות )"זה פשוט קיום, אנחנו לא דו"(, כמוזיקאי קלאסי לא חושב שיש לנו במה להתבייש )"יש לנו עם מאוד תר
מתי בפעם האחרונה הופעת? "ממש לפני שלוש דקות ירדתי מהבמה. ביומן שלי יש נקודות כחולות שמתארות קונצרט, ניצוח, רסיטל או הרצאה, וכולו צבוע בכחול שנתיים קדימה. אני מרגיש מאוד בר מזל. אני שמח שהקהל רוצה לשמוע מוזיקה קלאסית, יש פה אהבת קהל אמיתית לזה. יש לנו עם מאוד תרבותי וזה לא תמיד בא לידי ביטוי. אני מבצע 340 קונצרטים בשנה, 70 אחוז מהם בארץ, שבהם אני מופיע בפני קהלים מגוונים, ואני מפיק עוד 450 קונצרטים נוספים לאמנים שאני מייצג, כמו מירה עווד ואחרים. אני ניזון מהבמה, היא נותנת לי כוח של חיים. הקורונה היתה התקופה האיומה בחיי, כשהרחיקו ממני את הבמה באופן מאוד אלים. כל הפרויקטים שלי בחו"ל בוטלו בבת אחת, הרגשתי שאני פחות חי".
מתי בפעם האחרונה כתבת? "אני כותב כמעט בכל יום מוזיקה, אבל בשנים האחרונות יותר עיבודים ותזמורים, בעיקר לשירי פופ ישראליים כמו לעדן אלנה ולרוני דלומי, אני מחזיק יותר מ 2,000 כאלה, וזה קצת החליף את הכתיבה המאוד אינטנסיבית שהיתה לי מגיל צעיר. בגיל 12 חיברתי יצירה בשם 'הסערה' שבוצעה מאז אלפי
פעמים, ועד גיל 40 כתבתי בכל יום יצירות קלאסיות, סימפוניות ואופרות. "בגיל 32 כבר נחשבתי למלחין הפורה ביותר בעולם, זו עובדה, עם כמות מאוד גדולה של יצירות, אבל בשנים האחרונות קרו שני שינויים בחיי: אני מופיע הרבה יותר מבעבר ונהייתי אבא, וכל מי שהוא הורה יודע שהחיים משתנים מקצה לקצה".
מתי בפעם האחרונה כעסת? "מאוד הטריד אותי השימוש לרעה והניצול של הפחד האנושי בתקופת הסגרים. בפעם הראשונה בחיי ראיתי מול עיני וחוויתי בגופי מצב של פחד קולקטיבי, הייתי שותף לו, והפחידה אותי התגובה עצמה, היא הראתה לי צד בעולם שלא הכרתי. תמיד אני רץ נורא בנחישות קדימה, קצת כמו חייל בקרב, וגיליתי שהעולם נוהג קצת אחרת ממני ולא ידעתי מה יקרה מעתה והלאה. אישית, רתחתי מזעם על מדיניות הסגרים והרגשתי חסר אונים. חשבתי שנעשה לי עוול מאוד גדול, הזעם והכעס האלו מאוד פגעו בי פיזית. אחרי תקופה, החלטתי שאני מוכרח להפסיק לכעוס כי זה תדר נמוך לנשמה. גם אם אתה צודק לחלוטין בזכותך לכעוס, אתה תמיד פוגע בעצמך. עצם זה שאתה כועס - פוגע בך.
מתי בפעם האחרונה התגאית בסביבה שלך? "אני יליד ר"ג, אבל אני תמיד אהבתי את יפו ורציתי לגור בה, וכשחזרתי מחו"ל הגשמתי את החלום הזה. בעיניי אין כמו יפו בכל הארץ, זה מקום ייחודי שלא דומה לאף מקום אחר. לא דאגתי בזמן המהומות, ואני לא אוהב את המונח 'דו קיום' שמרבים להשתמש בו, אנחנו חיים ביפו וזה פשוט קיום, אנחנו לא דו, אנחנו לא שונים, אנחנו כולנו רקמה אנושית אחת. אני מאמין ברוח האנושית ולא אוהב הכללות, גזענות וחשיבות עצמית. אני אוהב חיבורים, שיתופי פעולה, אהבה וחברות ואת כל הדברים האלה יש ביפו ובשפע".
גיל שוחט
מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים? "אתמול, לקחתי אותם לירושלים. זו היתה הפעם הראשונה שלהם בכותל וביקשתי משניהם לכתוב מה שהם רוצים על הפתק. הם שאלו שאלות והסברתי להם שאלוהים יקרא את הפתקים שלהם והתרגשתי לראות מה הם כתבו. הבן שלי רצה להצליח באקרובטיקה והבת שלי רצתה להצליח בחוג, ושניהם גם כתבו שהם מאחלים לסבתא להיות בריאה וזה היה נורא מרגש עבורי, כי זה הראה לי שהם מתחשבים ואכפתיים, זה מה שהם בחרו לבקש מאלוהים. "הרבה אנשים מביאים ילדים לעולם, אני רציתי להביא ילדים ועבר עשור מהרגע שהתחלתי לעבוד על זה ועד שזה קרה בהורות משותפת. אוקיינוס של דם יזע ודמעות הייתי צריך לעבור, ויתורים שרק אלוהים ואני יודעים עליהם, ואני לא מתחרט. יש לי שני ילדים מקסימים בעזרת השם ולמדתי מזה שהשאלה בהגשמת החלומות שלך היא לא אילו כישרון ויכולות אלוהים נתן לך, השאלה היא מה אתה מוכן להקריב ולשלם עבור הגשמתם. זה בעיניי הכי חשוב בנושא של מימוש עצמי והגשמת חלומות במיוחד באבהות ובכלל בהורות. הורות זו הקרבה מכל הבחינות, אבל התוצאה שווה את ההקרבה. אני אדם מאמין. כל חיי הייתי מאמין ואני חי את האמונה. כל מסע חיי ויצירת חיי מגיעים מתוך
בן ,49 מלחין, מנצח, פסנתרן ומרצה. בזוגיות ואב לתאומים אפריל ויונתן. נולד ברמת גן ומתגורר כיום ביפו. הלחין תשע סימפוניות, 12 קונצ'רטו לכלי סולו ולתזמורת, אופרות ויצירות קאמריות. מנגן ומופיע בכל רחבי הארץ, ויארח את מיקי קם בפסטיבל מספרי הסיפורים בתיאטרון גבעתיים בחוה"מ סוכות 17-6) באוקטובר( במופע "גיל שוחט עם מיקי קם ובאך גם"
אמונה והידברות מתמדת עם כוחות עליונים. אני לא חי בסתירה עם הדת, אני יכול להיות גיי ואמן ומרשה לעצמי לעשות מגוון של דברים שהמוסר האישי שלי מאפשר לי לעשות, ועדיין לאהוב את הדת שלי ולהיות גאה בה".
מתי בפעם האחרונה חגגת יום הולדת?
"החודש חגגתי יום הולדת 49 מול 5,000 איש, די בספונטניות. כשהתחיל הקונצרט, התזמורת הסימפונית הפתיעה אותי וניגנה לי בהפתעה שיר לכבוד יום ההולדת והקהל שר יחד איתה, ראש עיריית ר"ג עלה לבמה עם עוגה ונר, וכשכיביתי אותו בנשיפה מחאו לי כפיים וזה היה מאוד מרגש. אין עבורי משמעות לגיל, אני לא חושב עליו בכלל. פגשתי בני 20 שמרגישים בני ,90 ובני 90 שחשו תודעתית בני 20 וכל אחד יכול לשנות את תודעתו בשניות. אני מאמין שבריאות זו הכלה, הכל ענין תודעתי, נפשי ורוחני. אני לא חף מטעויות, אני נופל וצולל להבלים של הגוף, לשקר של הגוף, אבל בזכות המוזיקה אני חוזר ומתרומם לקיום התודעתי, שהוא בעיניי הרבה יותר חשוב מאשר גיל".
מתי בפעם האחרונה ניקית את הבית?
"אני מנקה בכל יום. אני חולה סדר וניקיון כפייתי. יש לי עוזר בית אבל הוא מגיע פעם בשבוע, לכן אני וילדיי ובן זוגי - כולנו חיים במשטר של סדר וניקיון שרק מחריף עם השנים. אני לא מסוגל לתפקד במקום שהוא לא נקי ומסודר. הכל חייב להיות מסודר, וכשמשהו לא מסודר זה מקרין על הכל. למשל, אני אוהב גופי תאורה ויש לי עשרות גופים ומאות נורות. כאשר נורה אחת נשרפת זה ממש מוציא אותי מאיזון עד שאני מחליף אותה, אני פשוט לא מסוגל לעשות שום דבר אחר. אני רגיל לזה כבר, זו לפחות הפרעה שמובילה לכך שהבית שלך תמיד מסודר ונקי".
מתי בפעם האחרונה גילית על עצמך משהו חדש?
"המשבר בקורונה שהיה מבחינתי משבר נפשי לימד אותי הרבה. עברתי הדרכה כדי לצאת מהמשבר, וגיליתי שיש לי כוחות נפשיים פי אלף יותר גדולים ממה שהעליתי על דעתי. זה הוביל אותי למסקנה שבני האדם יותר חזקים ממה שאנחנו יודעים. אנחנו אומרים 'אני לא עומד בזה', אבל אנחנו כן מסוגלים לעמוד בזה".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר שהשפיע על חייך?
"בשנה האחרונה היה לי זמן לקרוא את יובל נח הררי, וכל אחד מהספרים שלו מאוד השפיע עלי. מתוך אלמנטים מהספרים שלו כתבתי מתווה לאופרה חדשה, שאת הרעיון הבסיסי שלה קיבלתי מהספר 'קיצור תולדות האנושות', ואף כתבתי ספר בעצמי בשם 'קיצור תולדות המוזיקה'. הוא בעריכה כעת וייצא לאור בעוד כמה חודשים. אני לא תומך מושבע של כל הדברים שיובל מייצג, ויש דברים שאני מתנגד להם, אבל מבחינת השפעה הוא מאוד השפיע עלי".
מתי בפעם האחרונה ערכת שיחת נפש?
"אתמול בלילה. הייתי עם חברים וערכתי עם אחת מהם, אסנת, שיחת נפש על החיים, על הורות ועל מוזיקה. אני מאוד אוהב שיחות נפש. מה שווים החיים שלנו בלי שיחות נפש, מה שווה שיחה אם היא לא שיחת נפש? ויכוחים וקשקושים על פוליטיקה משעממים אותי למוות. לאבד את עצמך לדעת מילולית זה שעמום המחץ בעיניי. אני אוהב שיחות שחודרות לשאלות אוניברסליות אנושיות, ואני מאמין שאם השיח בין בני אדם היה שיח עמוק, האנושות היתה עולה מהר מאוד למעלה. לדעתי כרגע השיח הכללי מאוד רדוד, וזה פוגע בכל המרקם האנושי. אני נורא משתעמם מרדידות ומגיב לא טוב אליה. אני מי שאני בזכות שיחות הנפש שערכתי בחיי, ואני שואל אנשים סביבי, בכנות, מתי היתה לכם שיחת נפש עם הומו או עם ערבי או עם אתיופי? ומה היית מגלה על עצמך משיחה עמוקה כזו, לא סתם שיחה, אלא שיחה על מהות החיים? אני חושב שאפשר לגלות המון.