הרע מכל עדיין לפנינו
בשעה שהיהודים בישראל נכנעים לסבב בחירות חמישי, אחיהם באמריקה מותשים מסיבות אחרות לגמרי. בתהליך עמוק ורב שנים, האקדמיה האמריקנית הפכה לאזור נקי מיהודים.
בקולג'ים, באוניברסיטאות, במחלקות, במעונות, בהתאגדויות הס טודנטים ובאגודות המקצועיות, בפאנלים וברבי השיח - אין מקום ליהודים. מובן שאיש לא אומר זאת כך לפנים בצורה ישירה ורשמית. הלבוש החדש של השנאה הישנה נאמר בקודים - בעצם, כפי שקרה לכל אורך ההיסטוריה. פעם היו אומרים שיהודים שולטים בעולם. היום מאשימים אותם בשליטה בפלשתינים.
אבל כל מי שצריך מבין את הרמז, ופועל בהתאם. האנטישמים תו קפים גם פיזית, אך בעיקר מילולית. היהודים, וגם מי שמעז להביע תמיכה בלאומיותם, מותקפים. הם סופגים אלימות, מודרים מכינוסים, מעוכבים בקידום או מפוטרים.
התוצאה, כפי שמתארת כאן אופק פרייס, וכפי שמאשים המשפטן קנת' מרכוס, שהעלה שוב את הנושא בסוף השבוע, היא שיהודים רבים מחביאים את זהותם.
"יהודים אינם רצויים, אלא אם כן הם מכחישים את תמיכתם בי שראל, שהיא, עבור רבים, מרכיב אינטגרלי של הזהות", כתב מרכוס בג'ואיש ג'ורנל.
מהותו של מוסד אקדמי אמורה היתה להיות היכולת להביע דעות ועמדות באופן חופשי וללא הגבלות. אך בשנות האלפיים בארה"ב - זו שהיתה הראשונה לעגן את חירות הביטוי בחוקה - המצב באקדמיה הוא "היה יהודי בביתך ואמריקני בצאתך". כלומר, אל תעז לבטא שום אהדה לציונות, או למדינת הלאום היהודית.
הפתגם הנ"ל מיוחס למשה מנדלסון, מייסד תנועת ההשכלה של יהודי גרמניה לפני כ 250 שנה. גרמניה של אז, כמו אמריקה של היום, נחשבה לערש התרבות המערבית. מנדלסון האמין שאם בני עמו יטשטשו בחוצות את זהותם, סכנת האנטישמיות תחלוף מהעו לם. הסוף ידוע.
הלקח המתחייב ליהודים - לעמוד על משמר יהדותם חרף חילוקי הדעות הפנימיים - לא נשמר על ידי רבים מדי מקרב אחינו באמרי קה. כמה שעות לאחר שמרכוס פרסם ב"ג'ואיש ג'ורנל" את ההאשמה על אודות "אזורים נקיים מיהודים" בברקלי, מגזין יהודי פרסם את תנאי ההעסקה החדשים שלו עם עובדיו. מדובר ב"פורוורד", שמבטא קו שמאלני מאוד.
בין היתר התגאו שם כי "קבענו את מסירותנו לסקר בצורה הוגנת את הסכסוך הישראלי פלשתיני". מה כוללת ה"הוגנות" הזו? "גיוס עובדים מרקע פלשתיני והפסקת המדיניות של חופשה מיוחדת כדי לשרת בצה"ל". כלומר התנכרות למדינה היהודית מצד כלי תקשורת יהודי.
האנטישמיות האקדמית בארה"ב יכולה לפרוח, משום שרבים מדי מקרב היהודים שם נותנים לה לגיטימציה, או אפילו מטפחים בעצמם את השנאה לישראל. ברני סנדרס הוא הביטוי המובהק לתופעה הזו. כפי שנראים הדברים כרגע, הרע מכל עדיין לפנינו.
בשנות האלפיים בארה"ב - זו שהיתה הראשונה לעגן את חירות הביטוי בחוקה - המצב באקדמיה הוא "היה יהודי בביתך ואמריקני בצאתך". כלומר, אל תעז לבטא שום אהדה לציונות, או למדינת הלאום היהודית