אוקראינה ועתידנו הגרעיני

ההתפתחויות במלחמת אוקראינה מעודדות ומ דאיגות: מצד אחד, ההישגים של האוקראינים בשדה הקרב נותנים תקווה שיצליחו להדוף את הצבא הכו בש. מצד שני, ההיתכנות של תבוסה רוסית מקרבת את העולם לאפשרות של שימוש קרבי בנשק גרעיני, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה.

האיום הגרעיני מרחף מעל המערכה ומטיל צל כבד על שיקולי כל הצדדים. הוא חשוב משתי סיבות: רא שית, הוא מאפשר לרוסיה להרתיע את המדינות החב רות בנאט"ו, ובראשן ארה"ב, מהתערבות ישירה לטובת אוקראינה. שנית, הוא עשוי להגביל גם את מתקפת הנגד האוקראינית, מחשש לתגובה גרעינית.

ההיבט השני מדאיג במיוחד בהקשר המזרח תיכו ני. מי שגדל על סיפורי המלחמה הקרה ועל הנחמה המפוקפקת של נוסחת ״ההשמדה ההדדית המובטחת״, נוטה לחשוב על הפצצה כעל אמצעי הרתעה הגנתי: אל תתקפו אותנו בגרעין, שמא נחזיר לכם בגרעין. על אף המשמעות הנוראה שביסודה, היה משהו מרגיע בתפיסת ההשמדה ההדדית: הואיל ואף מנהיג שפוי לא יסתכן במתקפה גרעינית, ביודעו שמתקפת הנגד תקבור אותו תחת הריסות מדינתו, האפשרות של מלחמה גרעינית נראתה רחוקה מאוד.

אבל בעשורים האחרונים מתפשטת תופעה מדאיגה: מדינות גרעיניות מאמצות תפיסת ההפעלה הגרעינית הקרבית. הן בעצם אומרות: במצבים מסוימים - ניזום שימוש בפצצה גם במלחמה קונבנציונלית. בולטות בהקשר זה פקיסטן וצפון קוריאה, שמצהירות בגלוי על כוונתן ליזום שימוש בגרעין נגד אויב המציב איום על המשטר או על שלמות המולדת )במקרה של צפון קוריאה - דרום קוריאה וארה״ב, ובמקרה של פקיסטן - הודו(.

פוטין אומר - אל תנסו אותנו. אולי נעשה שימוש יזום בפצצה כדי להגן על שלמות המולדת, על המשטר, על נכסינו האסטרטגיים ועל השטחים החדשים שכבשנו

רוסיה הולכת בימים האחרונים עוד צעד קדימה: היא מציגה דוקטרינה קרבית של תוקפנות גרעינית.

מה בעצם אומר פוטין? אל תנסו אותנו. לא רק שא נחנו עשויים לעשות שימוש יזום בפצצה כדי להגן על שלמות המולדת, על המשטר ועל נכסינו האס טרטגיים - אנחנו נשקול לעשות בה שימוש גם כדי לבסס את אחיזתנו בשטחים שכבשנו לאחרונה. נכון, לא מדובר כנראה בפצצת מימן מחריבת ערים, אלא בפצצה גרעינית קטנה יותר, המכונה טקטית, שנועדה לשימוש בשדה הקרב - אבל עוצמת הנפץ של פצצות מסוג זה עדיין הרסנית. הנשיא האוקראיני וולודימיר זלנסקי נדרש להחליט עד כמה רחוק הוא מוכן ללכת בדרישה לשחרור שטחיו הכבושים. הנשיא האמריקני ג׳ו ביידן נדרש להכריע כיצד יגיב לשימוש ראשון בנשק האטום מאז הירושימה ונגסאקי. אין לקנא בהם.

יש לקוות שפוטין לא יממש את איומיו, או שאם יממשם - שהתגובה תגרום לכל רודן עתידי לח שוב עוד עשר פעמים לפני שיעז לחצות שוב את הקו האדום.

אחרת, יהיה זה תמריץ משמעותי למדינות אחרות, ובכללן איראן, למהר להשיג נשק גרעיני. לא רק נשק להרתעה הגנתית - אלא גם כמשענת לתוק פנות אזורית. ישי )ג סי( פרס הוא סגן הנשיא לאסטרטגיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ומחבר הספר "שנית לא תיפול: איך ישראל תשרוד במזרח תיכון גרעיני" )דביר (2022