אל נא ידידיי תבכו את עמיחי

יו"ר ועדת הבחירות, השופט עמית, פסל את עמיחי שיקלי מרשימת הליכוד, ובכך קבע כי לא יוכל לה תמודד בבחירות. החוק דורש את התפטרותו של ח"כ "בסמוך" להכרזה על היותו פורש. שיקלי התפטר רק לאחר שהושגה בערעורו הסכמה דיונית מול יועמ"ש הכנסת שהתפטרותו אכן אירעה "בסמוך". בעקבות הסכמה זו, שיקלי משך את ערעורו שנדחה בהסכמה.

לא מדובר באירוע מרעיש מבחינה משפטית: זהו ניר שכבר חרש חכ"ל מיכאל נודלמן, שהגיע גם הוא בשנת 2006 להסכמה זהה לאחר שהוכרז כפורש מהאיחוד הלאומי, והוא גם אכן רץ לאחר מכן ברשימת קדימה.

אלא שהשופט עמית קבע, כאמור, כי התפטרותו של שיקלי לא אירעה "בסמוך", ועל כן הוא פסול.

ראשית, אם אכן נחייב כל ח"כ פורש להתפטר מייד לאחר הכרעת ועדת הכנסת בעניינו, אנו שוללים ממנו את זכות הערעור.

הרי גם אם ערעורו יתקבל, אין לו כיצד לשוב לכ נסת. על כן, לא ניתן ללכת בתלם של השופט עמית בעניין זה, שכן הוא מוביל לאבסורד. אדם יסודו מעפר, וטעויות קורות. זוהי טעות משפטית.

שנית, עמית עוסק אגב עניין אחר גם בשאלה אם הערעור המקורי של שיקלי הוגש בשיהוי. דיון זה הוא חריגה מהמסגרת המתאימה. אין זה מעניינו של יו"ר ועדת הבחירות אם ערעור על הפרשה הוגש בשיהוי, אלא של הערכאה שעסקה בערעורו של שיקלי. עמית נדרש להכריע אם ההתפטרות אירעה בסמוך להפר שה, הא ותו לו.

עמית אף עוסק בהתנהלותו הפוליטית של שיקלי מראשית כהונתו, נושא שכלל לא מן העניין הנידון. אלו דוגמאות קטנות לאי הבהירות האנליטית שבבסיס ההנמקה בהחלטה.

שלישית, יש אי בהירות לגבי מקור הסמכות של יו"ר ועדת הבחירות לדון בפסילת מועמד בעילה זו, שכן החוק מקנה את הסמכויות לוועדה. היה ראוי לבאר את מקור הסמכות בהחלטה, וניתן לשער שה עניין יוכרע בבג"ץ.

אך למעלה מן הכל - על זכויות אדם מדברים לא מעט, אך את זכויות האזרח נוטים לשכוח. הזכות להיבחר היא זכות מפורשת בחוק יסוד: הכנסת, ומ עבר לכך - היא יסודית במובן המילולי. עצם הרעיון הדמוקרטי נשען על חירות ועל ריבונות אזרחית. כפי שיודע כל סטודנט למשפטים, אין לפגוע בזכויות יסוד אלא בחוק מפורש, לתכלית ראויה ובאופן מידתי. האם החוק מורה במפורש ששיקלי לא התפטר בסמוך לה פרשתו? לא. ואף אם היה מתעורר ספק, הרי השופט עמית בעצמו אמר בעניינה של היבא יזבק שלאור הזכות להיבחר כל ספק פועל לטובת המועמד. וכי סמוק דמה של יזבק מזה של שיקלי? החלטה זו עוד עשויה להתהפך בבג"ץ, אך כדאי להתעכב עליה, כי נפלה בה טעות משפטית. טעות זו אינה מקרית, והיא תוצאה של מגמת עומק משפטית - ירידת קרנן של הזכויות הפוליטיות בדמוקרטיה הישראלית. ערב יום הדין הפוליטי ב 1 בנובמבר, ראוי לדרוש מנבחרי הציבור להשיב מה הם מתכוונים לעשות בעניין מגמה זו. לא מה הם מתכוונים לומר, מה הם מתכוונים לעשות.

החוק לא מורה במפורש ששיקלי איחר להתפטר, ובעניינה של היבא יזבק, השופט עמית אמר שהזכות להיבחר פועלת לטובת המועמד. וכי סמוק דמה מדמו של שיקלי?