הגבינה נמסרה, נשארנו עם החורים

"ראש עשר שנים נכשלת בניסיון להביא את ההסכם הזה", האשים אתמול

הממשלה יאיר לפיד את ראש האופוזיציה בנימין נתניהו. היתה זו תגובתו של לפיד להאשמת נתניהו כי "לפיד נכנע באופן מביש לאיומים של נסראללה".

כדרכם של ימי בחירות, הדמגוגיה מילאה תפקיד מרכזי בקרב האגרוף בין שני האישים. שכן, נתניהו אכן לא הביא את "ההסכם הזה" עם לבנון, כטענת לפיד. הסיבה לכך היא שנתניהו לא נתן ללבנונים את כל מה שביקשו, עד האינץ' האחרון. לפיד כן.

מפה פשוטה מראה זאת: כשפרץ המשבר ,2011־ב לאחר גילוי מרבצי הגז, שתי המדינות הגישו לאו"ם את מפות המים הכלכליים שלהן. בין הצדדים נפער משולש. בצפונו "קו ,"1 כפי שתבעה ישראל. בדרומו "קו ,"23 כפי ששרטטו הלבנונים. גודלו כ־068 קמ"ר, ועליו התנהלו שיחות במשך עשר שנים.

לאורך הדרך הצדדים בעיקר הכניסו עיזים לחדרי המשא ומתן. לפני שנתיים, לבנון טענה שמאגר כריש נופל בתחום שלה - עמדה שלא היו לה ידיים ורגליים. ישראל בתגובה הציגה מפה תובענית עוד יותר, שבלא ספק נכנסה לתחום הלבנוני.

כל זה נגמר כשסבב השיחות הנוכחי החל. בפעם הזו, ישראל של בנט ולפיד נענתה עד תום לדרישה המקורית של ביירות, והסכימה לתת לה את מלוא תאוותה. כל חריץ הגבינה, עד לקו ,23 עד לאינץ' האחרון, יהפוך להיות חלק מהמים הכלכליים של לבנון.

הצרה הגדולה לא פחות היא שהגבינה מלאה חורים. שכן, ישראל קיבלה על עצמה את המתווה בלי שסוכמה נוסחת פיצויים על הגז שאולי נמצא מתחת לפני קרקעית הים. בישראל לא יודעים אפילו אם לבנון תסכים למתווה. במיוחד לא ברור אם "ההישג" של סימון קו ביטחוני עד למרחק של חמישה קילומטרים מהחוף מקובל על לבנון.

גם נתניהו תרם לדמגוגיה בהאשמה שלפיד נכנע לחיזבאללה, שכן לפיד אכן התקפל, אך בעיקר מול הלחץ האמריקני.

מי שגיבש את מתווה "הפשרה" היה המתווך מטעם ביידן, עמוס הוכשטיין. הוא זה שהציע לישראל לוותר למעשה על כל השטח המקורי שעליו טענה לריבונות. לשם השוואה, שני המתווכים האמריקנים הקודמים, פרדריק הוף ודיוויד שנקר, דיברו על נוסחאות של 60-40 אחוז לטובת לבנון. לא 90 אחוז, ובטח שלא 100 אחוז התקפלות בפני לבנון.

כיוון שההסכם כה מוזר ושמדובר בממשלת מעבר, לא מתקבלת על הדעת עמדתה של היועצת המשפטית לממשלה - כפי שהוצגה על ידי גורם מדיני בכיר - שלפיה ניתן יהיה לאשר את ההסכם בחשאי בקבינט.

במדינה חופשית, מתחייב להציג הסכם כזה לציבור בטרם קבלת ההחלטה. אם בלבנון מתנהל דיון חופשי על ההסכם - אז על אחת כמה וכמה אצלנו.

ישראל של בנט ולפיד נענתה עד תום לדרישה המקורית של ביירות, והסכימה לתת לה את מלוא תאוותה, עד האינץ' האחרון

נשיא לבנון עאון. אצלו מתקיים דיון חופשי על ההסכם צילום: אי.אף.פי