הניצחון שלי

רבבות לוחמים לקחו חלק במלחמה, ואני ביניהם ● קצינים צעירים שהוטלו לטבילת אש חיה - מי לחיים ומי למוות

ב 6 אוקטובר 1973 יצאו רבבות לוחמים לקחת חלק במלחמה שתחילתה בהפתעה, "רעידת אדמה", וסיומה - הישג אסטרטגי של פיצול צה"ל ללחימה בשתי חזיתות, ופיצול בין הצבא הסדיר למילואים.

זו היתה מלחמה קשה ואכזרית, עם נפגעים ואבידות, אך גם עם תושייה, רעות לוחמים ומעשי גבורה: הנחישות של המערך "הסדיר יבלום", המפקדים הזוטרים שהוטלו למערכה והבינו במהירות את תמונת הקרב שבה עליהם להכריע את האויב, המעבר להתקפות הנגד, כושר המחשבה, התחבולה והאלתור בשילוב צבא המילואים.

צה"ל מנצח ומתייצב בטווח 40 ק"מ מדמשק ובמרחק 101 ק"מ מקהיר. רבבות לוחמים לקחו חלק במלחמה, ואני ביניהם, עם בני מחזורי הקצינים הצעירים.

אלה שהוטלו לטבילת אש חיה, מי לחיים ומי למוות. מלחמה קשה, שבה הפעם הופתענו והוכינו בובזמן בשתי החזיתות כאחת. רעשי ההפתעה נחרטו בזיכרון יותר מבכל מלחמות ישראל.

ערב המלחמה, אני עוזר קצין המבצעים של גייסות השריון, המהוות בחירום את הבסיס לאוגדה ,162 בפיקודו של אלוף אברהם אדן־ברן. יצאנו למלחמה עם מטה גיס מתורגל, שהתגבש במעבר מימי שלום אל ימי חירום.

עם סיום גיוסה האוגדה מתגלגלת לגזרה הצפונית בלוזה־קנטרה, ציר תנועה קשה. הכוחות עם הפנים דרומה, מי בשרשרות ומי על מובילים, נעים בין דיונות החול המכביד את קצב התנועה.

ב־7 באוקטובר, בשעת בוקר מוקדמת, כוח חלוץ של האוגדה בפיקודו של סגן מפקד האוגדה דב תמרי, ואני לצידו, נמצא במרחק של 30 ק"מ מהתעלה, מכין שטחי התארגנות לקליטת יחידות האוגדה. הראשונים מגיעים בתוך שעות ספורות מרגע קבלת צווי הגיוס. האוגדה מקבלת אחריות לגזרה הצפונית, שטח קשה בעבירות, רווי בכוחות קומנדו ובאש.

בלחימה בכל אחד מהמעוזים, הטנקים מתורגלים לחוש לעזרת כל מעוז שזועק, למרות הנתונים הטקטיים הקשים. כל מעוז הוא סיפור לחימה של אומץ לב ושל דבקות במטרה.

כוח בפיקודו של סגן מיכאל ורדי, בן מחזורי, פורץ למעוז, ומעמיס את הפצועים לתחנת האיסוף. משם הוא עולה על טנק נוסף למשימה אחרת, שם נפגע ונהרג מאש טנקים וטילי נ"ט.

אני מוקפץ לחבורת הפיקוד של האוגדה יחד עם קצין אג"מ גלעד אבירם, לוחם שריון מהמעולים, תחת אדן־ברן והמחט"ים בשטח.

כך חלפו ימי הלחימה, שבמהלכם חצינו את התעלה בדרך לניצחון, עד להשלמת כיתור הארמייה ה־3 יחד עם רעיי הלוחמים, אוגדות 143 .252־ו

ערב הפסקת האש, 22 באוקטובר, אני בהובלת המפקדה העיקרית. בשעה ,19:00 עם כניסת הפסקת האש, "החצר" מתחיל מטווח באש כבדה. אני נפצע קשה ומפונה לרפידים, ומשם לבית החולים הדסה עין כרם.

כך סיימתי את הלחימה - בניצחון, אף שנמנעה ההכרעה המלאה, אך ארה"ב השאירה את הפתח בהמשך להסכם השלום עם אדריכל המלחמה, נשיא מצרים סאדאת.

חפ"ק עוצבת הפלדה צילום: פרטי