הפסיפס האנושי - מקור כוחה של ישראל

היסטוריון של ראשית ההתיישבות

א ת העליות לארץ ישראל ניתן לחלק לשתי תקופות עיקריות - אלו שקדמו למלחמת העולם השנייה, ואלו שאחריה. בתקופה הראשונה, שנמשכה פחות או יותר עד שנות ה 40 של המאה ה ,20 היתה לעולים אפשרות לבחור להגר למקומות אחרים, כמו מדינות מערביות באירופה או ארה"ב, ולכן אלו שבחרו בישראל הגיעו טעונים באידיאולוגיה ובמוטיבציה חלוצית.

במבט רחב יותר, עולים אלו באו מתוך אידיאות אוטופיות ועל כן היו מגויסים יותר למאמצי על כמו ייבוש בי צות, התיישבות במקומות מרוחקים ונכונות להתגייס לארגוני היישוב ולמחתרות, לאור היסוד הוולונטרי שממנו בעצם החליטו לעלות.

זה היה שלב של פרטים בעלי נכונות לקחת על עצמם משימות לאומיות גם על חשבון חייהם הפרטיים. צורת ההתנהלות הזו התקיימה בארץ עד הקמת המדינה. לאחר הקמתה, החליפו מוסדותיה השונים את הפרטים המתנ דבים, והיסוד ההתנדבותי נבלע בתוך המערכת הכללית - אם כי הוא המשיך להתקיים בצורות שונות במבצעים לאומיים שונים.

העליות שלאחר מלחמת העולם השנייה, לעומת זאת, התאפיינו יותר במניעים של מצוקה - יהודים שסבלו בארצות המוצא מרדיפות על רקע דתי ואנטישמי או מתנאים כלכליים קשיים. הגבולות בעולם היו סגורים, וארץ ישראל היתה מקום מקלט עבורם. דוגמה לעליות כאלו היא העלייה ממדינות הבלקן ומהמדינות דוברות הערבית.

הבדל נוסף בין העליות הראשונות לבין העליות שלאחר השואה נעוץ בכך שהעליות הראשונה, השנייה והשלישית אופיינו ככאלו שהיו לא מאורגנות כתנועה או ממוסדות - הכל היה ארעי ואקראי. פה הגיעה משפחה ושם אדם בודד.

המדינה לקחה פיקוד

החל מהעלייה השלישית היו אלו הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית והתנועה הרוויזיוניסטית שלקחו את לפיד ההובלה - היו להן משרדים, כוח אדם ותרומות, כך שמשנות ה 20 ואילך אפשר לומר שהיתה זו עלייה מו סדרת, בוודאי ובוודאי לאחר הקמת המדינה.

שתי צורות עלייה אלו שינו את היישוב היהודי הישן בארץ, שנעדר לאומיות ותודעה לאומית - שני מרכיבים שאפיינו את העולים שהגיעו ארצה ממניעים ציוניים כדי להקים כאן מדינה יהודית.

היתה, כמובן, גם השפעה דמוגרפית: מאות האלפים שהגיעו ארצה עד 1948 הביאו לכך שביום פקודה הם היו למסה קריטית של 600 אלף איש - מספר שלולא העליות לא היה מאפשר את הקמת המדינה.

לאחר הקמת המדינה, תהליך העלייה הפך ממוסד ושונה משהיה. מוסדות המדינה קיבלו עם הזמן אחריות לפונ קציות רחבות שהיו קודם בידי גופים לא מדינתיים, ובהם הביטחון והקמת צה"ל במקום המחתרות. כמו כן, במקום העפלה בלתי לגאלית עברה העלייה לרשות הממשלה באמצעות משרדי העלייה, הקליטה והרווחה.

כלומר, חלק הארי מסמכויות הסוכנות היהודית, הגוף המבצע של העם היהודי )לא של המדינה(, הועבר לידי פונקציות מדינתיות. כך קרה שבטווח של 3-2 שנים מיום הקמת המדינה שילשה את עצמה אוכלוסיית היישוב בישראל - 600,000 איש קלטו מיליון וחצי נוספים.

לאומיות מודרנית

נושא נוסף שיש לציין ביחס העלייה לארץ הוא הלאומיות. מאמצע המאה ה 19 החלה לנשוב באירופה רוח של לאומיות ולאומנות, ומכיוון שהיהודים נחשבו זרים הם חוו רדיפות. אלא שעל רקע אלה התפתחה גם הציונות, והיהודים שהבינו כי לא יוכלו להיטמע בלאומיות האירופית, אימצו כתגובה את סגנון הלאומיות ורצו להיות עם עצמאי.

הגעת יהודים מתרבויות ומארצות שונות לישראל יצרה פסיפס מורכב מאוד, שהיווה בעבר מקור כוח לישראל הצעירה. זאת, למרות המחלוקות שהתגלעו בין העדות השונות – וֹשׁנוּ תשבשנים האחרונות נראית בעיקר כסכנה ללכידות החברתית והלאומית.