אף שגורשו לקפריסין - רוח העולים לא נשברה

"עשרות אלפי יהודים הגיעו לחופי הארץ וניסו להעפיל, אף שהיה ידוע שהסיכויים להיתפס הם גדולים מאוד", כך מספרת רויטל ביהם, מנהלת מוזיאון חיל הים. "למעשה, הבריטים תפסו כמעט את כל האוניות, ובכל זאת המבצע נמשך מתוך אמי רה לבריטים ולעולם כולו שזו הארץ שלנו, זה המקום שלנו ואין לנו מקום אחר ללכת אליו.

"הבריטים העצימו את הפעילות שלהם מול ההעפלה באותה תקופה. הם לא חיכו לאוניות בחופי הארץ, אלא חיכו להן בנמלי היציאה או בים, הפעילו מטוסים ושלחו משחתות שהיו גדולות פי כמה מספינות המעפילים הרעו עות והקטנות. למשל, את 'אקסודוס' הברי טים תפסו עוד לפני שהיא נכנסה למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל.

"האונייה האחרונה שנתפסה ממש לפני הקמת המדי

נה היא 'נחשון הקסטל'. ההתנגדות לבריטים היתה חזקה מאוד - המעפילים הפילו למים שני חיילים בריטים. עוד משהו מעניין באונייה הזו היה שמעפיל שהיה עליה כל כך התרשם מלוחמי הפל ים שהיו עליה וסייעו לספינה, שהוא ביקש להצטרף אליהם והגיע לארץ כבר כאיש פל ים. אחר כך הוא שירת בחיל הים וזכה לפקד על אוניות חיל הים אח"י מבטח - אחת מספינות שרבורג, הראשונה שהגיעה לארץ.

"בשלב מסוים של תפיסת המעפילים, הברי טים החלו לפנות אותם לקפריסין כדי לשבור את רוחם. אבל הרוח במחנה המעצר בקפריסין לא נשברה. אנשים יצרו, התחתנו, חזרו למק צועות שלהם מלפני המלחמה, וגם נולדו 2,200 תינוקות שם. הם התכוננו לעלייה לארץ יש ראל. כאמור, האונייה האחרונה שנתפסה היתה 'נחשון הקסטל'. שלוש אוניות מעפילים שיצאו אחריה הגיעו לארץ כבר אחרי קום המדינה והיו לאוניות עולים. חשוב גם לציין בקשר ל'נחשון הקסטל', שהמפקד שלה הוא זה שהקים את מוזיאון חיל הים".

"אנשים התחתנו, חזרו למקצועות מלפני המלחמה, ונולדו 2,200 תינוקות במחנה בקפריסין. הם התכוננו לעלייה"

ניסו לעלות למרות הסיכון להיתפס. ספינת מעפילים