שש שנים של תלאות: ההמתנה הקשה של משפחת מדהלה בדרך לארץ

ש ש שנים לקח לילד אברהם מדהלה להגיע לארץ ישראל. בדרך עברה המשפחה תלאות, ייסו רים, חוותה רעב ועוני קשה. אביו לא זכה להגשים את חלומו להגיע לארץ ונפטר באמצע המסע. אברהם, בן ,90 מתגורר כיום ברחובות, אב לשלושה ילדים, סב לשמונה נכדים וסבא רבא לשני נינים. הוא נולד ב 1933 בכפר קטן במחוז צעדה שבצפון תימן. באזור זה, הוא מספר, התקיימו יחסים טובים יחסית בין היהודים למוסלמים.

אביו לימד בתלמוד התורה, וכבר בילדותו נחשף אברהם לכמיהה העזה לא"י. בפברואר 1944 יצאה המשפחה, יחד עם קבוצה שמנתה כ 600 איש, לכיוון עדן שבדרום תימן. הם לקחו עימם חמורים, גמלים ורכוש. בשל המלחמה באירופה החליטה הסוכנות היהודית להפנות לתימן את מכסת האישורים שקיבלה להעלאת יהודים לא"י. "קי בלנו מכתבים מא"י מקרובי משפחה, שסיפרו לנו כי אפשר להגיע והגבולות פתוחים. חשבנו שנגיע בתוך חודש לעדן, אבל בדרך הבריטים סגרו את הגבול באזור עדן, שהיתה תחת חסותם, ונאלצנו לעשות עיקוף לכיוון מזרח", נזכר אברהם, שהיה אז עדיין ילד.

בגלל העיקוף נמשך המסע לארץ ישראל שש שנים. "הבריטים אמרו לשבטים אשר שלטו בשטח שבין עדן לצפון תימן כי כל יהודי שיעבור בדרך הוא הפקר", מספר אברהם. הקבוצה צעדה בשטח מסוכן, נתונה למתקפות מצד השבטים ולמעשי רצח, ביזה ואונס. "אני זוכר את הפחד מהמוסלמים שרצו לפגוע בנו", מספר אברהם. הם עצרו בצנעא ולאחר מכן המשיכו בדרכם עד שהגיעו לאחד הכ פרים שבו היתה קהילה יהודית, ושם נשארו כמעט שנה. זו היתה שנת בצורת קשה בתימן, ולאט לאט היד לדל הרכוש שהביאו עימם. בעלי החיים מתו או נמכרו כדי שיוכלו לרכוש מזון. "היינו ממש עניים", נזכר אברהם. בתקופה זו אביו נפטר משיברון לב, לאחר שהתקשה להש לים עם אי יכולתו לדאוג למשפחתו.

שלוש שנים לאחר שיצאה מצ פון תימן הגיעה הקבוצה, שכעת מנתה 200 איש בלבד, לאזור עדן, לאחר שחצו את המדבר ממזרח, בחום הכבד. "הלכנו כמעט חודש במדבר, בחול, ואחר כך עוד חודשיים עד שהגענו לאזור עדן", נזכר אברהם. "כשהגענו למחנה הרגשנו תקווה שתכף נהיה בארץ ישראל, אבל אי אפשר לתאר את מה שהתרחש שם - המחלות, העוני, הרעב".

הילד אברהם, כמעט בן ,11 הח ליט ללכת לעדן. אמו ואחיותיו נשארו במחנה. הוא הצ ליח להתגנב לעיר, עבד בימים כסבל בשוק ובלילות ישן ברחוב כמו עוד נערים רבים. כל רכושו הסתכם בסל, בבד יוטה שעליו ישן בלילות ובבקבוק מים שאיתו הת רחץ. הוא חסך פרוטה לפרוטה כדי לשלוח לאמו, ואכל את המינימום כדי לשרוד. זו הסיבה, הוא אומר, שנשאר נמוך עד היום. לאחר כחצי שנה הועברה משפחתו למחנה קרוב יותר לעדן, ושם שהתה כשלוש שנים נוספות. כיוון שהמלחמה באירופה הסתיימה, הופנו עיקר מאמציה של הסוכנות היהודית להעלאת שארית הפליטה מאירופה, וליהודי תימן לא ניתנו אישורי עלייה. בסוף 1948 החלה עליית יהודי תימן. "במוצאי שבת בסוף פברואר נכנסנו למטוס, טסנו שש שעות והגענו ב 2 בלילה לישראל. אי אפשר לתאר את השמחה. שש שנים חיכינו לזה".

מלחמת העולם הסתיימה. עיקר המאמצים הופנו להעלאת יהודי אירופה, וליהודי תימן לא ניתנו אישורי עלייה

בלילות ישן ברחוב. מדהלה