כשנתבונן מחר במראה
כל כך הרבה שנים חלמו אבותינו ואמותינו על מדינה יהודית ודמוק רטית בארץ ישראל. עכשיו, כשרוב האנשים החיים תחת שלטוננו הישיר והעקיף אינם יהודים, וכאשר אנשים הבזים לערכי הדמוקרטיה מבקשים להפוך את ישראל למדינה אוטוריטרית על פי המודל המצמרר של הונ גריה, צריך מזכיר המדינה האמריקני לבוא לירושלים כדי להזכיר לנו מדוע התקבצנו כאן.
הוא מדבר איתנו על הדברים הבסיסיים ביותר. הוא מסביר כי בלי פת רון שתי המדינות לא תהיה ישראל דמוקרטית ויהודית. הוא מדבר על זכויות המיעוט ועל חופש העיתונות, ואנחנו מבטיחים שנהיה ילדים טו בים ונשמור על ערכי הדמוקרטיה, בשעה שבבית החרושת הפועל בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת עובדים בשלוש משמרות כדי להפוך את הדמוקרטיה שלנו לפסאדה.
פתאום מתגלה לנו שהכל קשור בעבותות: הברית הבלתי כתובה עם ארה"ב אינה בנויה רק על אינטרסים. איננו סעודיה ולא מצרים. ישראל אינה רק צומת אסטרטגי שחשוב לשמור איתו על קשר. זוהי באמת הד מוקרטיה היחידה בסביבה, והיא מדורגת )ב"אקונומיסט"( שלושה מקומות מעל ארה"ב במכלול מאפייניה הדמוקרטיים. לעת עתה.
מימוש ה"רפורמה" קשור קשר הדוק עם השקעות. כל משקיע רוצה לדעת מה יקרה אם תתקיים מחלוקת בינו לבין מושא ההשקעה שלו. מראש מוסכם באיזה בית משפט תידון המחלוקת, וזהו נושא שאינו קל להסכמה. מי המשקיעים שיסכימו כי בית המשפט ההונגרי יכריע ביניהם לבין בעלי דינם?
כבילת בית המשפט )כך שהאדונים והגבירות בן גביר, סמוטריץ', סט רוק, מעוז וחבריהם הנבחרים יוכלו למנות את שופטיו, לבטל את פסקי דינו, ולמנוע ממנו לדון בעוולות ובהחלטות שלטוניות הזויות( תהפוך את ישראל למדינה שבית המשפט שלה עושה את דבר השלטון, ואינו נחשב לכזה שניתן לסמוך עליו.
חשיפת חיילינו למעצרים בעולם אינה מטרידה, כנראה, את מי שהצבא לא היה מוכן לגייסו בשל עברו הפלילי, או את מי ששירותו הצבאי היה
סמלי בלבד. אבל אותם צעירים שיישלחו על ידי מנהיגים חסרי אחריות לעשות מעשים שהם, לכאורה לפחות, עבירות על הדין הבינלאומי, יאב דו את הכלי המשפטי היחיד אל מול גורמי אכיפת החוק בעולם. אם עד כה קיבל העולם את הטענה כי בית המשפט הישראלי הוא עצמאי, הדן ברצינות בהאשמת אנשי כוחות הביטחון שלנו בעבירות על החוק, הרי הגורמים הלאומניים הקיצוניים, המבקשים להחליש את בית המשפט, הם שפוגעים מראש בחסינותם של אנשי ביטחון אלה.
מאחורי המחאה של המנכ"לים לשעבר, של ראשי המשק, של המר צים לכלכלה, של התלמידים, אין שום יד מכוונת, אלא רצון אמיתי של פטריוטים ישראלים למנוע פגיעה קשה בחזון הציוני. ואם לצד הפגיעה בדמוקרטיה שבים הקולות הקוראים לפתרונות המוכרים: עונש מוות, עו נשים קולקטיביים, אטימות, הריסות, גירוש, נטילת אזרחות וכיוצא באלו דברים, ואם כל ההחלטות הללו לא יהיו נתונות לשיפוט בג"ץ, או שבג"ץ יפסוק ופסקת ההתגברות תתגבר - גם אמריקה לא תוכל להושיע אותנו.
ויכול להיות שהחששות מופרזים. יכול להיות שאנשים לא ימהרו להוציא את פיקדונותיהם מן הבנקים. יכול להיות שמשקיעים לא יוותרו מהר כל כך על השקעותיהם בישראל. יכול להיות שהעולם לא יזדרז לע צור חיילים במילואים וקצינים במילואים וקברניטים בעבר ובהווה. יכול להיות שבית המשפט העליון ימצא דרכים להיות רלוונטי, גם אם מרחב החופש שלו יצטמצם. יכול להיות שהתקשורת תמצא דרכים מחתרתיות כדי לפרסם את מה שיש לה לומר, או שתצליח להעביר מסרים ברמזים.
אבל אם נקום מחר בבוקר ונפגוש בראי את הונגריה במקום את דמותנו, לא נדע לאן לשאת את פנינו.