חבר, תישאר

אנחנו קצת דתיים וקצת לא, לפעמים יותר יהודים ולפעמים יותר ישראלים. אבל אם לא נשב יחד לשולחן השבת, לא נגיע למשותף שגדול מהמפריד ● מכתב לחבר שרוצה לעזוב בעקבות המצב

בדיוק סיימנו לדבר

בטלפון ארוכות. היית נסער, הר גשתי איך עולמך הולך ומחשיך עליך, כיצד המצוקה הפנימית והתחושה ש"הלכה לך הארץ" מתגברות בך וגוברות עליך, ושאתה חושב לעזוב את ישראל.

אני זוכר לפחות שלוש פעמים שבהן "המדינה הלכה". זה קרה כבר ב ,׳96 ואפילו בתור ילד כבר הרגשתי את אווירת הנכאים הזו ב .'77 אבל תראה כמה חיים היו לנו מאז. חלקם טובים יותר, חלקם פחות. בסך הכל, כשאתה מסתכל לאחור, ימינה ושמאלה, הכל היום די דומה לאמש, והכל די בסדר, לא?

טוב, אולי משמאל זה נראה כאילו כולנו עברנו לגרמניה והשנה היא .1933 אבל בוא, אנחנו יהודים, אוהבים להגזים עם חרדות ולראות נאצים בכל מקום, ובהתחשב בעברנו - אפשר להבין את זה לגמרי. אבל מה השתנו הבחירות האלו מכל הקודמות?

דיברת על ההפיכה המשפטית כעל המהפכה השלטונית. אבל מהר מאוד הסכמנו ששנינו, כמו רוב הציבור, לא באמת משפט נים שיודעים לומר אם זו מהפכה, הפיכה או רפורמה רפה. שנינו יודעים שעל כל משפטן שצועק "געוואלד", אפשר למצוא משפטן שמברך "שהחיינו". החיים הם 50 אלף גוונים של סעיפים. אין בזה לומר שהדברים אינם חשובים, ההפך - הם חשובים מאוד וראויים לבירור ולהפגנות נגד ובעד, לא כי צריך איזון בין הקיצונים מכל הכיוונים, אלא כי באמת צריך לברר מה השינויים שצריך במע רכת המשפט ומה לא.

אבל האם אנו באמת יודעים לומר בוודאות אם זו הפוזיציה או זה הנרטיב שמדברים מגרונם של אלו או אלו? וחשוב מכך - זה באמת מה שגורם לך לחשוב על לרדת מהארץ?

אתה יודע שמבחינה כלכלית אני בכלל בצד הימני של המפה, אמרת, ומה שמטריד אותי מאוד הוא התמונה הכללית. העובדה שלא רואים את זכותי הדמוקרטית לחיות כאן כמו שאני רוצה, שהמת נחלים והחרדים כופים עלי מדינת הלכה ואז באמת הלכה המדינה.

אם כך, הסר דאגה מליבך. רוב בני האדם הם סרגל ישר, תן להם פונקציה עקומה או לוגריתמית - והם מאבדים כיוון. לכן אנו נוטים לראות את מה שקורה כרגע כמצב הנתון שיימשך לנצח, בעוד להבנתי מדובר בסופו של עידן אחד ובתחילתו של אחר.

אנו רואים לראשונה את קואליציית הכיפות השחורות, הסרוגות והלא נראות מקימה ממשלה לבד ועל מלא. אתה כה חושש מהח רדים ומההתרבות "העצומה" שלהם. רואה אותם רק דרך תקשורת מרוכזת בעצמה ומניח שמדובר במיליוני בטלנים שעושים ילדים וגמרא על חשבון משלמי ה)יותר מדי( מסים.

אבל בוא איתי פעם לבני ברק ביום חמישי או לנתיבות ביום שישי, ותראה כמה הדור הנוכחי של החרדים הצעירים הוא דור ישראלי, עם רצונות ישראליים לחלוטין, סושי, אייפד ומותגי חיים טובים ומרוויחים יותר. החרדים החדשים אולי נראים דומה, אבל הם מדברים איקאה שוטפת, מה שאומר פחות ילדים ועבודות יותר מכניסות מגמ"חים ומאברכי נדבות.

נכון, כשאתה מביט בפנים החתומות של גדולי הדור ניתן לח שוב שאנו חיים במאה ה ,18 אבל כל מי שמתקרב יודע שבפנים בוקה ומבולקה. למעשה כשאתה אומר חרדים כקבוצה אחת, אתה מתעלם מהשוני העצום שיש בין קבוצות החרדים השונות, שחלקן רחוקות זו מזו אפילו יותר מהמרחק שלך אליהן.

מה שמחזיק את הגוף הגדול הזה ביחד הוא קליפות השומשום שבהן אתה עוטף אותם כ"חרדים". לכן האתגר הגדול ביותר של המנהיגות החרדית כיום הוא לשמר את הגדרות שלא ייפרצו בפני נחשול השינוי הגדול.

השותפים השניים בקואליציית הכיפות הם המתנחלים. בוא נשים אותם בצד לרגע, בעיקר כי מתחת לקצה הקרחון שעליו עומדים בגאון קברניטי הטיטניק סמוטריץ׳ ובן גביר יש גוף גדול, שבו הם עומדים להתנגש חזיתית, והוא החלק השלישי, הגדול, החשוב ביותר והעלום ביותר בקואליציית הכיפות - המסורתיים.

את המסורתיים הכי קשה

לראות ולהבין. לא כי הם מסתתרים, אלא מפני שקשה להיות מובהק כשאתה חסר מובהקות. קשה להיות שחור או לבן כשאתה גם וגם. גם מכבד מסורת וגם אוהב להתהולל. גם חשובים לך ערכי שבת וקידוש על השולחן, אבל אוי על מי שיאסור עליך לנסוע בשבת לבקר את המשפחה שלך.

אתה מבין, הקואליציה הזו בין חרדים, מתנחלים ומסורתיים היא שור מועד להתנגשות, שכבר הרבה שנים מחכה לקרות. את הפרשנות הפוליטית הזאת קיבלתי מסבתי, מרי גבאי ז"ל. זה קרה כשבן דודי החרדי סירב ללחיצת היד ולנשיקות הלחיים כשבא לבקרה. מאוכזבת ונדהמת, פנתה סבתי אל בנה החרדי ואמרה: "לא יודעת מה זה חרדי ומה זה דתי, אבל אם ככה אתם מתנהגים, יהודים - אתם לא".

המסורתיים זרמו ברובם ימינה אחר קולניות המתנחלים והח רדים, וברור למה. כאוהבי עם ישראל ומדינת ישראל, אוהבי תורת ישראל ותורת המשחקים, השירים והשערים, נאמנים לט בעם, למסורתיים היה נוח להיות גם וגם וגם וגם. אלא שלהבנתי, הקואליציה הנוכחית עומדת לגרום למסורתיים להפסיק לשבת על הגדר, רגל פה, רגל שם. כי מישיבה כזו, כה רבת שנים, נוצרים בעיקר כאבים במקום שממנו מתחילים ילדים.

מאין לך שהם הולכים להתנגש אלה באלה? שאלת. ובכן, אתה יכול לחשוב על מנהיגי המתנחלים והחרדים כטבעונים של הפו ליטיקה. נכון, זה נראה שהם מייצגים המונים, בעיקר כי הם עו שים הכי הרבה רעש, אבל בסופו של דבר, הם לא מסוגלים להבין שאפשר גם לאהוד את העניין וגם לא לחיות לפי אדיקותם. אם אתה חושב שהמצב כיום קשה ומקוטב, תאר לך מה היה קורה אם הטבעונים בקואליציית ליכוד וחמלה היו מחליטים לאסור את מכירת השווארמה בישראל, ואיסור החריימי של יום שישי. כמה אז היו באים להפגנות במוצ"ש?

לכן אני שוב חוזר אל סבתי, שידעה לעשות פשרות בין הלי כודניק למערך, בין החרדי לבין הכופר, בין הנכדים טורפי הבשר לבין הצמחונים חובבי ה"אאוריסה" ולהושיב את כולם יחד לאותו שולחן. עם כל הוויכוחים שהרעידו את הקירות, אף אחד לא נזרק החוצה מדירת העמידר הזעירה שהיתה לה בשיכון ד׳. תמיד ידענו שאנחנו קודם כל משפחה ומשפחות מסורתיות תמיד מתפשרות, והרוב הדומם של הקואליציה הזו הוא מסורתי.

אם הקואליציה הנוכחית

תנסה, חלילה, להע ביר חוקים נגד להט"בים, אכיפת חוקי הלכה בשבת, או חמור מכך - פגיעה בחופש הדיבור והחפירות, היא תגלה מהר מאוד איך מתינות הופכת לעצבנות, ומה זה ״יאטיח מז'אלו״, שיח זיר אותם למקומם הטבעי בירכתי שולחן השבת, כדי להסתפק בשאריות ה״סכינה״.

אתה מבין, חבר, לפעמים זה נראה שכולנו מטרות מטווח שמסתובבות עם שלטי פוליטיקת הזהויות במבוך המגדלים המתבודדים. אבל אנחנו לא דמויות קרטון. בסוף רוב הישראלים הם משפחה ומסורת, שיכולים לחיות עם הכפילות הזו. אנחנו חוגגים חנוכה, נובי גוד, כריסמס וגם את חג הקורבן, בכיף. אנח נו קצת דתיים וקצת לא. ואנחנו לפעמים יותר יהודים ולפעמים יותר ישראלים. ועם כל זה, המשותף בינינו גדול ממה שמפריד. אלא שאת זה לא נוכל לדעת אם לא נשב יחד לשולחן השבת. וזה בדיוק מה שיקרה אם תעזוב כאן.

אנחנו חיים בעתיד, מניין לך שאת הטור הזה לא כתבה בינה מלאכותית? ההווה הוא עולם פלאות מגוון. זהו עולם של ריבוי אפשרויות, התחדשות ושינוי בלתי פוסק ומואץ. בצורה מוזרה, הדרך שהכי מותאמת לעולם ולחיים כה גמישים וזורמים היא המסורתיות, שנאחזת בעבר אך לא נלחמת בעתיד. תישאר, חבר,

החלק הכי טוב של הארוחה עוד לפנינו. ●