יש ספרים בירושלים

שני שדות תרבותיים שנתונים במשבר בעת האחרונה נידונים זה עם זה בספר "משפטים ומילים" - הספרות והמ שפט. בעוד השדה הספרותי מאבד מחשיבותו ומאהדתו של הציבור, הדיון סביב מערכת המשפט נובע דווקא ממחלוקת על מידת הכוח הניתנת לה. שתי המערכות עוסקות במילים ובזיקתן לעולם.

פרופ' נילי כהן, כלת פרס ישראל לחקר המשפט, מציגה בספרה החדש מקבץ של מאמרים מרתקים שכתבה, ובהם היא מנתחת יצירות ספרותיות בכלים משפטיים. כהן טוענת כי המשפט והספרות שלובים זה בזה בקשר בל ינותק, וכי ניתן למצוא כמעט בכל יצירה ספרותית יסודות משפטיים. שניהם מייצגים בעיניה את הדרמה שהחיים מעניקים לנו, ואת "הפק עת המסובכת" שהם מזמנים, עד ש"כולנו אחוזים במתח עצום הנובע מהשאלה אם ניתן יהיה להתיר את הפקעת". כחלק מהפקעת הזו, כהן מעלה גם את שאלת היקף שליטתו של המשפט - הסוגיה המשמעותית ביותר בשיח כיום. "שליטת המשפט משמעה כפיפות לכוחו הכופה. היעדר שליטה של המשפט משמעו חופש פעולה מלא לפרט בלא איום בסנקציה משפטית". כהן מבקשת להלך בין הטיפות, ומבעד לדיון בין אקטיביזם שיפוטי לריסון משפטי מבקשת לדון באזורי הְספר המשפטיים, שבהם שליטת המשפט רופפת יותר. במאמריה, כהן משייטת בין שלל יוצרים והוגים שבאמצ עותם היא בוחנת עקרונות יסוד כלליים. כיאה למשפטנית, הספר גדוש בהפניות ובמקורות ביבליוגרפיים, שרק רשימתם אורכת מאה עמודים, ומבחינה זו מדובר בספר עשיר בחומרים לקריאה ולמחשבה.

כך, למשל, כדי לדון ביחסים בין בחי רה לגורל היא משתמשת בקטע ממחזה בריטי של סומרסט מוהם, בסיפור קצר של חורחה לואיס בורחס, במשנתו הפי לוסופית של פרידריך ניטשה, בקטעים מפרקי אבות ובהגותו של ג'ון רולס. השיא הוא בדיון אם אדיפוס, במחזה המפורסם של סופוק לס, רצח את אביו, גם אם לא ידע שהאדם שהוא הורג הוא מי שדמו זורם בעורקיו. "נניח... והעבירה היחידה הכרוכה במעשהו היתה שהוא הרג את אביו. האם היה משפט הפלילי שלנו מטיל אחריות על אדיפוס בגין עבירה זו של רצח אב? התשובה שלילית. ככלל, לא די במעשה בלבד... תנאי להטלת אחריות פלילית הוא קיומו של אשם, קרי, שהמעשה ילווה בהלך נפש מתאים של מחשבה פלילית".

במאמר אחר, באמצעות סיפור האודיסאה ובקשתו של אודיסאוס מעוזריו שיכבלו אותו לספינה כדי להימנע ממשיכה אל הסירנות, בוחנת כהן אם ניתן לשעבד את העתיד על ידי ההווה, ואת ערכו של חוזה שבעל פה.

סוגיה שעולה בכמה מהמאמרים היא מעמד הנישואים והשינויים שעברו הבטחות הנישואים מבחינה משפטית. במאמר נוסף היא מנתחת את חלותן של צוואות שונות, החל מקפקא ובקשתו הכתובה מידידו מקס ברוד שישרוף את כתביו לאחר מותו, ועד פסק דין בדבר אישה שהתאבדה וביקשה שכספה לא יוענק לבעלה המתעלל.

כהן מדגישה גם את ההבדל בין הפרשנות הספרותית לזו המשפטית: "האופק של פרשני המשפט חייב להיות מצומצם, צנוע יותר... את התפקידים המרכזיים בפרשנותו ממלאים הט קסט עצמו ומחבריו, הלוא הם המחוקק, המתקשרים החוזיים, כותבי הצוואות וכל אלה הנותנים תוקף לטקסט המשפטי". נקודה זו נובעת, בין השאר, מהאינטגרציה בין הפרשנות לטקסט - הפרשנות הספרותית נותרת מחוץ ליצירה, בעוד המשפטית הופכת לחלק מהטקסט המשפטי עצמו.

בתקופה של מחלוקת עמוקה על מקום המשפט בחיים הח ברתיים בישראל, "משפטים ומילים" מציג דיון במרחב ביניים, כזה שמאפשר להתבונן בדברים לעומקם ולהציג את שלל השיטות והתפיסות שניתן להתבונן דרכן. כהן לא מוליכה את הקורא בדרך פרשנית מוצהרת, אלא מאפשרת לו לבחון את הסוגיות מתוך היצע רחב של כיוונים אתיים ופרשניים,

המהווים שער כניסה מיוחד לצורות החשיבה המשפטיות. ● משפטים ומילים / נילי כהן,

ידיעות ספרים, 429 עמ'

למשל, כאשר אלישע משחק, בזמן טיסה, במשחק קלפים ממוחשב, מתוארים מהלכי המשחק, לפרטי פרטיו, על פני כשני עמודים )"הוא שם שש יהלום על שבע ולאחריו נגלה חמש ואחריו ארבע, כך שכעת היה לו מגדל של חמישה יהלומים מסודרים..."(. כשהוא מכין תה, פעולותיו נפרשות על פני כעמוד )"הוא מילא את המיחם במים וחזר והציב אותו על בסיסו ולחץ על הכפתור. אור כתום נדלק בתחתית המיחם ורחש עלה .("...ונממ

כשהוא מגיע לחנות נוחות בתחנת דלק, תכולת המדפים נפרשת על פני עמוד וחצי )"המדף הראשון יוחד לבירה. היו שם בדוייזר, באד לייט, היינקן, היינקן לייט, בוש, קורס, קורס לייט, מילר, מילר לייט, קורונה, בק'ס, פבסט, סם אדמס, רד רוק, ארצ'יס, ברנק, שקומה, טירי סטון, זולפי ברסט, מידל ג'יאנט, קוקי'ס, בקבוקים קטנים וגדולים, פחיות קטנות וגדולות..."(, וכך גם הזמנה במסעדת דרכים, סריקת תחנות ברדיו, מסלולי נסיעה, תוכנם של ספר סטטיסטיקה ושל הר צאה מתמטית עמוסה במונחים מקצועיים ועוד.

הגודש האינפורמטיבי הזה לא מייצר מלאות ריאליסטית, למשל בסגנון הרומנים הנטורליסטיים של אמיל זולא, אלא מעלה על הדעת תודעה של דאטה אנליסט, אנושית או רובוטית, שטובעת בנתונים ומפלסת בתוכם דרך בכלים סטטיסטיים. זה מחייב גם את הקוראים, אם הם רוצים לשרוד את הספר, להשתתף בפעילות הזאת - לנפות ולסנן חלקים גדולים ממנו. במובן הזה הספר לא רק מייצג את עידן הביג דאטה, אלא גם מייצר את הקוראים שיתאימו לו, הוא מחייב אותנו לקחת חלק פעיל בפרקטיקות האנושיות הדרושות בעידן הביג דאטה,

ובראש ובראשונה באלימינציה מאסיבית של גושי מידע מיותרים.

בסוף הנובלה "כסף" מופיע סיפור קצר בשם "יציאה", שממשיך כמה מהקווים הרעיוניים שפותחו קודם אבל גם סוטה מהם מאוד. כמו דמויות אחרות לאורך הספר, שיושבות בחורים נידחים ומשתלטות דרך המחשב האישי שלהן על בסיסי נתונים, גם גיבור "יציאה" מפ עיל מרחוק, ממושב בדרום, מערכת רובוטית שיודעת להרים מזלג או כפית בפקודה או לערבב קפה בספל. אבל בסיפור הזה מתגלה פרט שמשנה את נקודת המבט על הדמות ו"סוגר את הסיפור" מבחינה מב נית, ודווקא ההידוק הזה הופך אותו לחלש יותר מהנובלה שקדמה לו.

אף על פי שהבעיות שבהן עוסק הספר - הכאוס, אובדן הערכים ועו דפי הנתונים - הן לחלוטין עכשוויות, חלק מהמציאות שהוא מתאר לא התרחשה )עדיין(: בשלב מסוים בנובלה מתברר שבארה"ב יש "מפגינים או מורדים" שמפציצים מבני ממשל )הפרטים עמומים, העובדה הזאת מובאת כמעט בדרך אגב(, ובו בזמן גם בישראל "הכוחות המיוחדים" מעלימים בלילה אזרחים.

העולם הכאוטי וחסר המנוחה שמתואר פה אמנם שייך בחלקו לע תיד, אבל הוא קינה עכשווית על הסדר, על הערכים ועל המשמעות שאבדו מהמציאות, וספק אם הם עדיין רלוונטיים גם לעולם הספרו תי. "כסף", דווקא בזכות פגמיו, מעלה את השאלה הזאת: האם עולם הספרות צריך להמשיך להציג מציאות מאורגנת וממושמעת ודמויות בעלות נפח ועקביות, גם כשברור שהעולם שבו אנחנו חיים כבר מזמן

התרחק מאוד מהפיקציה הזאת? ●

כסף, זאב סמילנסקי, הוצאת פטל, 187 עמ'

צילום אילוסטרציה: רויטרס העולם הכאוטי המתואר בספר שייך בחלקו לעתיד, אבל הוא קינה עכשווית על הסדר ועל הערכים שאבדו