טובעים בנתונים

"כסף" של זאב סמילנסקי עוסק במודלים סטטיסטיים השולטים בעולם הפיננסים ומאפשרים לייצר כסף, והרבה, ללא מגע יד אדם ● העולם שהוא מתאר עמוס בנתונים אבל גם מעלה שאלה על ספרות בעידן של ביג דאטה

לספר הפרוזה השני של זאב סמילנסקי קוראים "כסף", אבל ליתר דיוק, יותר מאשר בכסף הוא עוסק בדאטה, למעשה בביג דאטה - כלומר, באופן שבו השפע הבלתי נתפס של מידע מפקיע מידי האדם את היכולת להבין בשכלו את הדברים, ומאלצו לפנות את מקומו לכל מיני אלגוריתמים, קודים, רובוטים ויחד איתם, בפשטות, לכאוס.

הגיבור של "כסף", מעין בחור חמד בשם אלישע, בכלל לא רודף אחרי כסף. הוא חובב צמחים וכוכבים, ו"כסף, לטעמו, לא היה אלא הפרשה שאנשים מפרישים כחלק מתהליך הקיום שלהם". אבל אחרי שלא הצליח לקבל קביעות באקדמיה בתחומו, אסטרופיזיקה, הוא עוזב את אוניברסיטת סיאטל ומשתלב, בזכות יכולותיו המתמטיות, בעולם הפינטק .(Fintech, financial technology) הוא מתקבל לעבודה בקרן גידור ניו יורקית בשם "הרמוני", שבניגוד אירוני לשמה, שואבת רווחי עתק דווקא מתקופות של משבר עולמי וקריסות כלכליות.

סוד ההצלחה של קרן "הרמוני" הוא לא הבנה עמוקה של השווקים הגלובליים, אלא מודל סטטיסטי - קוד מכונה - שמופעל בהצלחה במשך שנים רבות, כך שאיש, אפילו המנהלים של הקרן, לא יודעים במה בעצם היא משקיעה בכל רגע נתון. אחד מהם מספר לאלישע: "המערכת הזאת סוחרת בעצמה באיגרות החוב האלה, ומשפריצה החוצה כסף, המון כסף, מאות מיליונים של דולרים כל שנה, אולי מיליארד, מבלי שמישהו ייגע בה, או אפילו בלי שמישהו יודע מה קורה שם בפנים - רצה, שואבת כסף מהעולם וסוחטת אותו, ככה, לתוך ההרמוני".

מכיוון שהקוד כתוב בשפות ישנות, לאיש אין גישה אליו, למעט לְמַפתח שלו, גאון מתבודד החי בצידה השני של היב שת, בקליפורניה, בבקתה עלובה השוכנת בראש מצוק המשקיף אל האוקיינוס, ואלישע נשלח לשם כדי להכיר את רזי הקוד ולפתח קוד דומה - אולי אפילו יעיל יותר - בשפות עדכניות. אבל בזמן שאלישע יושב בביתו, חושף בפניו הְמַפתח לא רק את הקוד הסודי של הרמוני, אלא גם את סוד העולם כפי שהוא מבין אותו. "אין סדר", הוא אומר לאלישע, ומוסיף: "אבל! אבל! אבל, אבל, אבל בתוך האי סדר יש סדר", ואחר כך בלחישה: "יש סדר באי סדר".

התובנה הזאת, בדבר הסדר שנחבא אי שם במעמקי האי סדר, היא לא רק הַמְפתח לעולם הפינטק, כפי ש"כסף" מבין אותו, אלא גם המפתח הצורני העקרוני של הספר, שנקרא כאילו לא חלות עליו היררכיות מארגנות של טפל ועיקר או קונבנציות מקובלות של כתיבת סיפור: זה טקסט מלא בקפיצות תזזיתיות ובדמויות קפריזיות ובלתי מוסברות, אין בו קול מספר מובחן, ויותר מכל - יש בו ים של פרטים, רשימות מצאי וגושי אינפורמציה שלולא הבסיס הרעיוני המנומק היו יוצרים מכשול בלתי עביר.

גודש ללא מלאות ריאליסטית. זולא