השאלון הקטן | עם יובל ששון, מחבר "דבש", הוצאה עצמית

יליד ,1965 יוצר, כותב, מטפל, במאי ומרכז מגמת תיאטרון בתיכון. מאמצע שנות ה 90 מפרסם שירים וסיפורים ברשת. מאז החל לחיות יחד עם מחלת הסרטן, הוציא חמישה ספרים והשתתף בכמה תערוכות

קראת לספר "דבש", אבל בחיים שאתה מתאר יש מעט מאוד דבש. זאת קריאה להתבונן בחיים במבט סלחני יותר? "מציאותי, לא סלחני. לקבל אחריות במקום להתבכיין על מה שקורה. אין דבר כזה חיים טובים או רעים. יש חיים, נקודה. קני המידה המקובלים בחברה כיום להצלחה מעוותים מאוד ולא ריאליים. אין הלימה בין זה לבין חיים טובים, של עשייה, יצירה או משמעות". בהקדמה אתה כותב, "מי שירא

ורך לבב אין זה ספר בשבילו". למה האזהרה הזאת? "הספר לא פרובוקטיבי, לפחות לא במובן של מין, אלימות או דעות קיצוניות - כל זה לא מופיע פה. יש מציאות, יומיומית, דומה לזו שבה כל אחד מאיתנו חי, והספר מבקש מהקורא להשליך ממנו על חייו הפרטיים ולבחון אותם, האם הוא חי כפי שהיה רוצה?" זה הרומן השלישי שלך. מה מייחד אותו לעומת הקודמים? "הוא הרבה יותר אישי מהקודמים. הרבה אירועים מתוך ילדותי וחיי נכנסו לתוך הספר, גם אם באופן מסוגנן. אני מביא את החיים שלי ושל אנשים שנולדו וגדלו כאן ומנסים לחיות חיים שהם שפויים יותר מכל המלחמות שמתנהלות פה כל הזמן, פשוט לחיות". סופרות וסופרים שהשפיעו עליך במיוחד. "דאגלס אדמס, ג'וזף הלר וקורט וונגוט. שלושתם, ויש עוד, כתבו על נושאים רציניים מאוד, אבל השתמשו בהומור על מנת לגעת ברבדים הכי כואבים, מה שמאפשר לקוראים לראות את הדברים בקצת יותר פרופורציה". ציטוט שמדבר לליבך במיוחד. "הדייט האחרון שיצאה אליו היה עם בחור שהגיע לירושלים במיוחד מהצפון. קבעה איתו בכניסה לעיר העתיקה, שער יפו, חמש אחרי הצהריים. טיילו קצת ביחד בעיר העתיקה, קנו ממתקים בשוק והלכו לכיוון הכותל. התיישבו להסתכל על המתפללים. הוא סיפר לה שמעולם לא היה שם. חילוני. היא סיפרה לו על מספר דייטים שהיו לה שם, ואיך היא נוהגת לברוח דרך עזרת הנשים. 'גם לי את מתכוונת לעשות ויברח?' שאל אותה, היא אמרה שעוד לא החליטה, מופתעת מהפתיחות שהיא מגלה. 'אני לא רוצה להעמיד אותך במצב לא נעים, אז אני אלך'. אמר ועשה, משאיר אותה שם עם

שקית של סוכריות דרז'ה". ●