בוסתן אקזוטי בין לוד לרמלה
מושב מצליח נמצא כשני קילוי מטרים מדרום לרמלה. בקצה שלו נטוע כבר 16 שנה בוסתן שושן, פינת חמד צנועה ובה 800 עצי פרי אקזוטיים, לצד פירות ארץ ישראל. מעטים שמעו על המקום.
"חבל שלא מכירים אותו", אומרת שלומית שושן. "אנשים מחפשים בדרך כלל את הפיקנטי, לנסוע צפונה או דרומה. אף אחד לא מסתכל מתחת לבית, הרי מי רוצה לטייל בין לוד לרמלה?"
שלומית ונטע, אחותה הגדולה, מנהלות את המי קום שהקימו ותכננו הוריהן, עמרם וזיוה. למעשה, ההורים היו אנשי חינוך, ועמרם שימש ראש המועצה המקומית במשך 14 שנה.
בתחילת שנות האלפיים הוא אמר לאשתו כי הגיע הזמן שאת חלקת האדמה שלהם יפסיקו להי חכיר לאחרים ויעבדו אותה בעצמם. זיוה, שהיתה חברה בעמותה לפירות אקזוטיים, הציעה שיקימו חווה לגידול ליצ'י. עמרם אמר כי היות ששניהם עסקו בחינוך, כדאי שיהפכו את המקום לחווה חינוכיתיתיירותית. באחד מימי ההולדת שלה הוא אפילו הציג בפניה תוכנית למקום, שיצר עם מתכנן גנים.
רק שבי6002 ליבו של עמרם נדם והוא נפטר בגיל .66 "מותו של אבא השפיע עלינו מאוד", שלומית מספרת. "הוא היה איש אהוב לא רק במשפחה, אלא
גם בכל הסביבה. היה פעיל בגישור ובייעוץ. אמא שלי היתה אישה חזקה, שהאמינה בצורך להתקדם ולא לעמוד במקום. היא לא ויתרה לנו לשנייה. מצאנו ביומן של אבא שחודש אחרי מותו היה כתוב 'נטיעות', ומבחינתנו זו היתה צוואה. נטענו את הבוסתן לזכרו".
זיוה היתה הרוח החיה של המקום, פעילה, אני רגטית. ילדיה - נטע ושלומית, העוסקות בחינוך, ואריה, שעבד כפקח במועצת הלול - סייעו ככל שיכלו בזמנם החופשי.
2013יב סרטן אלים תקף את האם באונה הימנית של המוח, ומצבה הבריאותי הלך והידרדר. בי8 ביוני 2015 אריה, בנה הפקח, יצא למרדף אחרי מבריחי ביצים בחבל יתיר שבדרום הר חברון. המבריח לא חשב פעמיים ודרס אותו למוות. כמה שעות לאחר מכן, ממש באותו יום, זיוה נפטרה.
"שאלת מיליון הדולר אם היא ידעה על מות אחי", שלומית אומרת. "אין לי מושג מה יודע אדם בשלביו האחרונים. התוצאה היא שנפרדנו מהם באותו יום. נשארנו אני ואחותי, ואלה מכות שאי אפשר להתמודד איתן, בטח בסמיכות כזו. נדרשו לנו שנתיים רק לסיים את ענייני הביורוקרטיה, כי בכל מקום היינו צריכות להסביר למה תעודת פטירה אחת קשורה לשנייה. היו נקודות משבר".
מחמישה בני משפחה נותרו בתוך פחות מעשור רק שתי אחיות עם בוסתן שהיה צריך לקבל החלטה בדבר עתידו. "היתה ההתלבטות אם למכור ולהתי קדם, כי הטרגדיה היתה גדולה", שלומית מספרת, "אבל חודש אחרי המוות של אמי ואחי המקום חזר לפעול. לא הפסקנו אפילו לשנייה". לא חשבתן שהבוסתן הוא חלק ממנחוס? "יש משהו מאוד מנחם במקום שמחזיר אותנו למשפחתיות, לערכים הכי חשובים שעליהם גדלנו ומה שמחבר ביני ובין אחותי, חוץ מהעובדה שאנחנו מאוד אוהבות זו את זו. המשפחה שלנו אמנם לא כאן, אבל בבוסתן היא כל הזמן איתנו".