הגשרים שבין החומות
ערב יום ירושלים ה ,56 דווקא כשהעימות הלאומי והדתי על העיר נמצא בשיאו, ראוי להיזכר גם ביקום ירושלמי מקביל שהתקשורת לא מרבה לחשוף: בימי השגרה, שרבים פי כמה מימי העי מות והפיגועים, מייצרים החיים, האינטרסים וחוכמת ההמון מציאות ירושלמית מקבילה, של נורמליות, מרקמי חיים משותפים ודו קיום בין יהודים לערבים. המציאות הלא מתוקשרת הזאת גוברת לא פעם על המסכת המייאשת של טרור ופיגועים ומהומות ופצועים והרוגים.
ההפרדה היא לכאורה האינטרס העליון של הסכסוך. הגדרות והחו מות, אלה שבנפש ואלה המוחשיות, שבוודאי מסייעות לשמור על ביטחוננו, מגביהות את החיץ בין אנשים. הן מונעות מיהודים ומער בים להכיר אלה את אלה מעט טוב יותר. אך למרות זאת, כאמור, יש בירושלים מסכת ארוכה של תחומים, סיטואציות ומצבים שהחומות והסכסוך לא יכלו להם.
הללו כה טריוויאליים, עד שאנחנו לא נותנים עליהם את הדעת. לצד מציאות של מחבלים דורסים ודוקרים ואירועי ירי והסתה מהר הבית ומהומות ושנאה יוקדת, כבר שנים עובדים שכם אל שכם רופאים ואחיות יהודים וערבים, שמשרתים את שתי האוכלוסיות. מיילדות ערביות מיילדות ילדים יהודים, ולהפך. רופאים יהודים מצילים חיי פצועים וחולים ערבים, ולהפך. בשנות הקורונה שיתוף הפעולה הזה הגיע לשיא.
גם בבתי המרקחת של ירושלים, רוקחים ערבים ויהודים משרתים אוכלוסייה מעורבת, והנהגים והנוסעים בקווי התחבורה בעיר הם משתי הקהילות. ה"ערבוב" בולט בעיקר ברכבת הקלה. אין הפרדה גם במרכזי הבילוי וההסעדה - בבתי הקפה, במרכולים, ובקניונים, ואפילו בעיר העתיקה יש שיתופי פעולה.
ירושלים המאוחלקת )המאוחדת והמחולקת כאחת( מספקת מציאות של ערבוב גם בתחומי הבנקאות, המסחר והתעסוקה. חלק ניכר מהבס טות של שוק מחנה יהודה מנוהלות בידי ערבים. חלק מבעלי החנויות ברובע היהודי של העיר העתיקה אף הם ערבים. גם בגני המשחקים והשעשועים, בפרט באלה שעל קו התפר, אין רק עימותים או פיגועים, אלא גם משחקי ילדוּת - ערבים ויהודים מבלים שם זה לצד זה. כך בגן הפעמון, בגן החיות התנכ"י, בעין יעל, בימק"א, ובעוד מקומות.
העיר מחוברת גם באמצעות מערכות תשתית משותפות. כבישים עורקיים ומשניים חוצים אותה לאורכה ולרוחבה ומקשרים בין כל חלקיה. קווי הרכבת הקלה, אלה שמתוכננים וזה הקיים, יהדקו בקרוב עוד יותר את "הערבובים" המאחדים.
"הערבוב" סודק את ההפרדה בירושלים גם בתחום החינוך: הרבה יותר צעירים פלשתינים מבקשים היום ללמוד במוסדות אקדמיים ישראליים, ועושים בגרות ישראלית. אלפים נרשמים להכשרות תע סוקתיות בקורסים ובסדנאות ישראליות.
הערבוב יוצר כלכלה משותפת ותלות הדדית. מריק שטרן, ממכון ירושלים למחקרי מדיניות, מצא לפני כמה שנים כי שיעורם היחסי של עובדי מזרח העיר בכמה ענפי תעסוקה הפך כוח עבודה זה למכריע בגודלו ובחשיבותו לכלכלת העיר. העובדים ממזרח ירושלים מהווים 66% מהמועסקים בענף הבנייה 52%-ו מהמועסקים בענף התחבורה.
אין אהבה גדולה בין שתי הקהילות. הערבובים הם ברובם נגזרת של אינטרסים ומציאות בת 56 שנה. הרוב המכריע של תושבי העיר כלל לא זוכרים מציאות של עיר מחולקת, מכיוון שטרם נולדו אז. אבל מתוך "שלא לשמה", אולי יבוא גם "לשמה": אולי יום אחד הערבובים הללו לא רק יאיימו ויסכנו וייצרו פיגועים, אלא גם יציגו דו קיום שיהיה אמיתי וחף מאינטרסים, לפחות בחלקו.