סדקים בקיר הברזל

זה

הזמן. מדינת ישראל ברחה מהכרעות פנימיות במשך 75 שנה בעניין הערבים אזרחי המדינה והכאוס בנגב ובגליל ובעניין המגזר החרדי. קיר הברזל של ז'בוטינסקי הוקם לתפארת. ישראל חזקה ביטחונית, עם תפיסה מסודרת של ניהול סיכונים אזורי, טכנולוגיה מתאימה וכוח אדם מעולה, אבל כל השאר הוזנח. בבסיס של הוויכוח על תקציבי הביזיון למפלגות החרדיות, נמצא הצורך להכריע.

זה אולי לא הוגן שדווקא עכשיו בממשלת "הימין המלא" התעוררו כולם. יש אמת גם בטענה שממשלת שמאל מרכז היתה מעניקה תקציבים דומים כדי לשרוד פוליטית. זה לא משנה, לאורך זמן מדינת ישראל לא תחזיק מעמד בלי לטפל בשתי הסוגיות האלה. הנגב והגליל מתרוקנים מיהודים. בירושלים הבירה יש מיעוט ציוני, והמגזר החרדי גדל והופך עני יותר. התקציבים שעליהם הוסכם השבוע הם פגיעה במדינת ישראל. נקודה. לא ליד ולא כאילו.

המגזר החרדי סובל מעוני וממחסור בדיור. קצב הגידול הדמוגרפי מחייב שינוי, אחרת ישראל תתרסק כלכלית. כדי לפתור את המצוקה חייבים לשלב את החרדים ולייצר עוד מקומות עבודה. הכלים היחידים הם לה טמיע לימודי ליבה ולהעביר את כולם מסלול של חובות וזכויות. לא כי המדינה זקוקה לכך, וגם לא רק בשל העובדה שזה הדבר ההגון והנכון לעשות, אלא כדי לייצר הזדהות עם המדינה ולהעניק חכות.

תקציב עתק למוסדות שלא מלמדים לימודי ליבה משמיד כל מוטי בציה להשתלבות בשוק התעסוקה, גם אם זה עוזר לפוליטיקה. חלוקת כסף לפעמים היא לא הפתרון, אלא הבעיה. להבדיל מכך, ניתן להתבונן בפלשתינים שהפכו לכישלון של דורות. 50 מיליון פליטים היו אחרי מל חמת העולם השנייה. כולם הסתדרו אחרי כמה שנים. הסוכנויות נסגרו. רק אונר"א, סוכנות הפליטים לפלשתינים, ממשיכה להתקיים ולהנציח את המסכנוּת ואת הפליטות שעוברת מדור לדור.

אין טעם לחפש היגיון במערכת הפוליטית הנוכחית. יום אחד אתה מת עורר ומגלה שהעולם השתגע. כולם התהפכו ומאשימים את כל מי שלא התהפך איתם, שהוא זה שזז מהמשבצת הנכונה. ימין אמור לחתור לשוק חופשי ולתחרות, לצמצם קצבאות ביטוח לאומי שהציפו את היישובים הבדואיים בנגב בנשים פלשתיניות מעזה ומחברון. כן, גם לצמצם למגזר החרדי. לעודד לימודי ליבה ושירות למען המולדת בצבא.

ימין לא אמור לדבר במונחים קומוניסטיים על "לקיחת כסף מעשי רים לטובת עניים". זה לא עבד היטב למדינות שבחרו בכך בעבר. הכסף הגיע לשלטון והמדינות התרסקו. מכון המחקר קהלת, שמחזיק בעמדות ליברטריאניות, היה אמור להוביל את המחאה נגד תקציב כזה, ומהצד השני, "הסוציאל דמוקרטים" היו אמורים לברך. אלא שיש מחנות בכנסת ישראל. רק מחנה הנורמליות איננו.

המשוואה של "האוטונומיה"

לפני שנתיים וחצי כשר תקשורת, התחלתי בפעם הראשונה לעסוק באחת המצוקות של החברה החרדית: טלפונים כשרים. לא אלאה אתכם בפרטים, אבל רוב הציבור החרדי מחזיק בשני טלפונים, משלם כפול ונשלט על ידי קבוצה קטנה של עסקנים. מאפיה שגובה דמי חסות מח נויות וקובעת למי ניתן להתקשר. את הנושא הכרתי מאלפי תלונות של חרדים, שביקשו שאתערב. כך גם רוב חברי הכנסת החרדים, שמחזיקים כמובן בטלפונים ניידים מתקדמים, עודדו מאחורי הקלעים.

אני חוזר לסיפור הזה מכיוון שיש בו שיעור חשוב. מרגע שהתערבתי ב"אוטונומיה החרדית", נפתחו שערי הגיהינום: גפני כינה אותי פריץ, מו שחת, שטן. בעיתונות החרדית קראו לי צורר, אשמדאי, וזכיתי למטאפורות של אנטיוכוס, נבוכדנצר. התוצאה היתה שחרדים מהשוליים שלחו איומים במוות לבית הוריי ולמקומות אחרים. אין לי כוונה להתבכיין. מי שמקבל החלטות, שיידע שיש מחיר. מי שמפחד ורוצה רק לשרוד, שלא יעשה כלום. הסיפור הזה נועד כדי ללמוד על עצימת העיניים של החברה החרדית.

הבחירות האחרונות הן קו פרשת המים. ההיבריס הוביל לאובדן שליטה. ניסיון לשורה של חוקי דת ומדינה )שרוולים, חמץ ועוד(, שיצרו משוואה מוזרה. אצל החרדים אוטונומיה, אצל כל השאר האוטונומיה היא זו שקוב עת מה תהיה הכשרות, אך תיראה השבת הציבורית ואיך יתלבשו בכותל.

ולבסוף, האירוע האחרון: החרם על מאפיית אנג'ל בגלל עמר בר לב. שורה של עיתונאים חרדים, עסקנים ופוליטיקאים קראו להחרים עסק ישראלי. כמו ,BDS או השמאל הקיצוני, שקוראים להחרים מוצרי התנ חלויות. ומולם אפס מנהיגים חרדים שביקשו לעצור, כי זו חרב פיפיות.

אני חושש משנאת חרדים. יש קולות כאלה ברחוב הישראלי, אין טעם להכחיש אותם. מצד שני, אין גם מה להיתמם. המפלגות החרדיות בשלטון עם כוח עצום ועם גאוותנות מזיקה. העיתונאים החרדים מלבים שנאה כלפי כל מי שאינו כמוהם, וכאשר זה מופנה כלפיהם, מגלגלים עיניים.

את החוזה החדש שנדרש בין המדינה לאזרחיה צריך לכתוב מתוך הבנה שאנחנו עם אחד וכל הקבוצות יחיו כאן ביחד, או שלא תהיה מדינה. הוויכוח שלי עם החרדים הוא ויכוח יהודי. איך זה הגיוני לוותר על הע רבות ההדדית, איך זה סביר שהם עוברים על "מלחמת מצווה" ו"האחיכם ייצאו למלחמה?" וממתי ביהדות יש תורה בלי קמח?

זה ויכוח שמחייב הכרעה. הממשלה הנוכחית לא מסוגלת, זה ייעשה אחרי הבחירות הבאות רק עם ממשלת אחדות שמורכבת ממפלגות ציוניות.

ועדיין, צריך לזכור שזה ויכוח לשם שמיים או מדינה. ●

פינה טובה: במשך עשרות שנים צה"ל היה הביטוי הכי טוב לכור ההיתוך. צעירים בגיל 18 נכנסו אליו עם פערי החברה ויצאו כשהם מכירים אחד את השני. השנים חלפו, מיעוט משרת וישראל במשבר פנימי.

ברוך הירש ועמיר מנחם, שני יוצאי השייטת ופעילים חברתיים, החליטו להחזיר את כור ההיתוך לשולחן ולראש. הם הקימו פורום של 120 לוחמים וקצינים מהשייטת, מטכ"ל, שלדג וטייסים - פו רום שלא עוסק במחאה, אלא בפגישות ובשיח משותף על עתיד המדינה. הרעיון הוא להביא דעות מנוגדות, לא להסכים על הכל.

בזמן המחאות בבני ברק הם ישבו ושמעו חרדים מזרמים שונים. מניסיוני, יוזמות כאלה מתפוגגות בתחושה שקשה לעשות פה מה לכי עומק בהידברות. זה משעמם ולא מגיע לכותרות העיתונים. לכן הם כאן, בפינה הזאת, עם ההתעקשות לייצר מרחב הסכמות משותף דרך מילים.

ישראל ברחה מהכרעות פנימיות

במשך 75 שנה. המדינה חזקה, ויש לה תפיסה מסודרת של ניהול סיכונים אזורי וכוח אדם מעולה. אבל לאורך זמן היא לא תחזיק מעמד בלי לטפל בכאוס בנגב ובגליל ובבעיות של

החברה החרדית

מרגע שהתערבתי בטלפונים הכשרים, נפתחו שערי הגיהינום: גפני כינה אותי פריץ ובעיתונות החרדית קראו לי צורר. ידעתי שלהחלטות יש מחיר, אך הסיפור הזה נועד ללמד על עצימת העיניים בחברה

החרדית

צילום: אורן בן חקון הכותל המערבי. חייבים לייצר הזדהות עם המדינה

צילום ארכיון: אורן בן חקון הפגנת חרדים נגד טלפונים. אלפי תלונות