שאו זינזאנה נס ודגל

אני מקווה שכמו שחברי עוצמה יהודית לא הופיעו להצבעות הקואליציה כאות מחאה, או ברוגז, או טנטרום, כך גם החלק הטוב שבחברי הקואליציה לא יגיע לתמוך בהם בהצבעה על תיקון החוק האוסר הנפת דגל של "ישות עוינת". מכל חוקי הדווקא וסעיפי האצבע בעין שמגוללת הקואליציה הנוכחית, זהו החוק שאולי צריך להדליק נורה אדומה דווקא לימנים. כאן אנחנו באמת מתקרבים לסף הגבלה משמעותית, כואבת, של חופש הביטוי והמחאה. כאן אנחנו לא רק סותמים פיות, אלא מפלילים את בני הפלוגתא שלנו. זה חוק שחונק את נשמת אפה של דמוקרטיה ליברלית. מפתיע שמעט אנשי ימין, אם בכלל, התייחסו אליו מנקודת מבט של חירות ותרבות דמוקרטית.

התרת דם

מדובר בהצעת חוק שהגיש ח"כ אלמוג כהן מעוצמה יהודית, שתכליתה המעשית היא לאסור את הנפתו בפרהסיה של דגל אש"ף, או הרשות הפלשתינית, או פלשתין - איש־איש יבחר לפי נטייתו האידיאולוגית. אדם בודד או זוג - ניחא. אבל שלושה אנשים ויותר, המנופפים בדגל הירוק־אדום־שחור־לבן בקרן רחוב, ייחשבו כבר ל"התקהלות אסורה".

זו הצעה שנעשו ניסיונות לקדמה בעבר. בפעם האחרונה הוגשה הצעת חוק כמעט זהה על ידי מאי גולן. זו בינתיים הפכה לשרה, ואת הלפיד נושא כעת ח"כ אלמוג כהן - שהצעתו עברה השבוע בקריאה טרומית.

מה שצריך לדעת הוא שאיסור דומה כבר קיים, והוא חלק אינטגרלי מחוק המאבק בטרור .)2016( "העושה מעשה של הזדהות עם ארגון טרור, לרבות בדרך של הנפת דגל, דינו מאסר שלוש שנים". אש"ף, ראוי לציין, עדיין מוגדר פורמלית כארגון טרור, אבל המערכת המשפטית מכירה במורכבות של מעמדו כצד למשא ומתן ולשיתופי פעולה ביטחוניים. האכיפה, במקרה של דגל אש"ף, לא מתקיימת.

כעת רוצים חברי כנסת מסוימים בימין לוודא אכיפה באמצעות הוספת סעיף ההתקהלות הלא חוקית, וקריטריון נוסף: גם את דגליהן של ישויות שאינן מכירות במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית - אסור להניף. בדברי ההסבר להצעת החוק בגלגולה הקודם הודגש ההבדל בין מחאה לגיטימית ללא לגיטימית; על פניו הבחנה סבירה עבור שלטון שצריך לאכוף את סמכותו. אבל הקו המפריד בין "לגיטימי" לבין "לא לגיטימי" בהקשר של דגל אש"ף הוא, בלית מילה אחרת, מניפולטיבי.

זה השלב שבו צריך לנקות את הדיון מרגשות ומעמדה פרטית: זו לא תהיה טעות להגדיר את אש"ף, הרשות הפלשתינית או "פלשתין" כגופים עוינים, המוציאים מתחומם טרור, מסיתים לטרור, ואף משלמים למשפחות הטרוריסטים. הנגעים האלה מחלחלים לתוך הממסד האש"פי, כולל זה שעימו ישראל מנהלת מגעים שוטפים ושיתופי פעולה.

וזה גם נכון, וכמובן טרגי, שמסתובבים בינינו אנשים שמראה הדגל מפלח את ליבם כסמל של טראומה, פציעה, אובדן או שכול. למען הפרויקט הלאומי של הפלשתינים, בשם הדגל הזה, נרצחו אלפי ישראלים בפיגועי טרור.

אבל הפללתם של מניפי הדגל לוקה בכשל חמור של אי־רלוונטיות הפלשתי־ משום שעבור רבים מהמניפים - הדגל הפלשתיני מסמל בדיוק את ההפך. הוא מסמל הכרה בלגיטימיות של התביעה הלאומית נית, הוא מסמל שאיפה למשא ומתן עם ההנהגה הפלשתינית המוכרת והמתונה יותר, והוא בעיקר מסמל תמיכה בפתרון שתי מדינות הלאום שיחיו זו לצד זו. ושלוש אלה הן עדיין עמדות שמותר לתמוך בהן במרחב הפוליטי הישראלי.

מה שהחוק עושה הוא לא רק הפללה נואלת של מפגינים - הוא גם מייחס ליריבים פוליטיים תמיכה באלימות על סף הסתה. הוא מסמן אותם, הלכה למעשה, כמי שמזוהים רגשית ואידיאולוגית עם "ישות עוינת". חמור יותר: כמי שמביעים הזדהות עם פיגועי טרור ורוחשים אמפתיה לרצח ישראלים. ואת זה צריך להוכיח ממש, אבל ממש היטב, לפני שמזמינים להם ניידת.

מפני שכל מי שיצא מאזור הנוחות הטוקבקיסטי ושמעגל החברים שלו כולל - רחמנא ליצלן - מפגיני שמאל, יודע שזו האשמת שווא הגובלת בעלילת דם. אני יכול לא להסכים איתם, אני יכול לבקר אותם על חוסר רגישות, על פרובוקציה זולה, ואני גם יכול לטעון שהם נאיביים. אבל עמדתם הרעיונית היא מותרת, היא לגיטימית, והיא גם חיונית לקיומה של זירה ציבורית תוססת. מותר להם להביע אותה, וזה אינטרס שלנו להיחשף לה, לרבות באמצעים שמאתגרים את הרגישות של המיינסטרים הישראלי.

באיסור הנפת דגל אש"ף אנחנו מתקרבים לסף הגבלה משמעותית, כואבת, של חופש הביטוי והמחאה. כאן אנחנו לא רק סותמים פיות, אלא מפלילים

את בני הפלוגתא שלנו. זה חוק שחונק את נשמת אפה של דמוקרטיה ליברלית

אפקט הבומרנג

השתקתם והפללתם הן לא רק פגיעה מופרזת בחופש הביטוי, והן לא רק הכפשה שכמעט מתירה את דמם - הן גם פעולה נפסדת מבחינה פוליטית. איזו תועלת תצמח ממופעי המעצרים המתוקשרים, מצבא הקדושים המעונים שיתייצבו להניף דגל אש"ף - להיעצר ולהיכנס לספר דברי הימים כלוחמים נאצלים למען חופש הביטוי וגיבורי תרבות מול שלטון דורסני ומדכא?

איזה מין פרצוף זה עושה למדינה - ואיזה מין דימוי זה מייצר לימין? לא למדנו כלום מאפקט הבומרנג של קמפייני "הסמולנים הבוגדים"? פעם אחר פעם נופל הימין הפופוליסטי במלכודת המראה. "את מה שעולל השמאל ההיסטורי לימין", אומרים לעצמם גיבוריו, "אנחנו נעולל שבעתיים לשמאל".

זו לא משילות. זה לא חוק וסדר. זו השתקה מיותרת ואנטי־דמוקרטית, שנובעת מתסביך ילדות של ביטחון עצמי ירוד ופחד מעימות. זה בעיקר מעיד על חוסר הפנמה מקומם של הדומיננטיות האידיאולוגית של רעיונות הימין המדיני בחברה הישראלית. הגיע הזמן להתבגר; ימנים לא רוצים שמאלנים או ערבים בזינזאנה. הם רוצים מנהיגים ומחוקקים בטוחים בדרכם ובעצמם, שיעשו ימין - במקום להשפיל ת'שמאל.

זה איסור שמייחס ליריבים פוליטיים תמיכה ב"ישות עוינת", ומסמן אותם כמי שמביעים הזדהות עם פיגועי טרור ורוחשים אמפתיה לרצח ישראלים. ואת זה צריך להוכיח ממש, אבל ממש היטב, לפני שמזמינים להם ניידת

פה מותר לצעוק

צילום: קוקו