סטגנציה אהובתי

לישראל נוח לדעת שחמאס לא הוביל את הסבבים האחרונים בעזה, אלא עסוק ברווחת חיי התושבים ברצועה ● כך אפשר להמשיך למסמס פתרון אמיתי, כזה שאולי ימנע את הירי הבא

בקצב החיים הישראלי זה נראה כמו אירוע שקרה פה מזמן, אבל רק לפני שבוע היינו שקועים בלחימה בעזה - תו קפים ומחסלים, מיירטים וסופגים, ומחכים לסיומו של עוד סבב במערכה הבלתי נגמרת בדרום.

זאת גם השורה התחתונה: בניגוד למצעדי הניצחון השבוע בכנסת, שום דבר לא התחיל במבצע "מגן וחץ", ושום דבר לא הסתיים בו. זה היה מבצע קטן ומוגבל, מול אויב קטן ומוגבל, שצה"ל והשב"כ הביאו בו שורה של הישגים טקטיים יפים, שחשיבותם האסטרטגית שולית למדי. גורמי הביטחון עמדו אמנם בשלושת היעדים המרכזיים שהוצבו בפניהם - פגיעה קשה בצמרת המבצעית של הג'יהאד האסלאמי, הותרת חמאס מחוץ למערכה והימנעות מפתיחת מערכה רב זירתית - אבל כתמיד, נותר לתהות איזו הרתעה הושגה בו, ולכמה זמן.

לא מומלץ לתושבי העוטף לעצור את נשימתם. המטוטלת המו כרת של חייהם הריצה אותם לחמישה ימים בממ"דים, והוציאה אותם משם באותה הקלות. סביר שהם יידרשו לשוב לשם מתישהו בעתיד הקרוב, באדיבות הג'יהאד האסלאמי או ארגון סורר אחר, שימצא תירוץ לשגר רקטה או פצמ"ר לנגב המערבי. את השאלה איך לא מגיעים לשם הותירה ישראל, כבעבר, כעניין תיאורטי; גם השבוע הוכח שאין לה עניין ממשי לחפש פתרון יסודי לבעיית עזה, וגרוע מכך: שבמעשיה היא ממשיכה לחזק את האויב העיקרי שלה, חמאס, ולהחליש את הפרטנר שלה - הרשות הפלשתינית.

אקמול לא יעזור פה

במשך שנים התעקשה ישראל לדרוש מהריבון לממש את רי בונותו בשטח, ולפעול אקטיבית כדי שלא תתבצע משטחו פעי לות טרור נגדה. זה היה נכון בעזה, כאשר כל ירי, שיגור או בלון נענו בתקיפת יעדים של חמאס, וזה היה נכון אפילו בימים הקשים ביותר של מלחמת האזרחים בסוריה - כאשר ממשל אסד בקושי שלט בדמשק ולא ידע מימינו ומשמאלו מהנעשה ברמת הגולן אחריותו. כאשר ישראל התעקשה שצבא סוריה אחראי לכל שטחה של המדינה, וישלם מחיר אם לא יממש את

למדיניות הזאת יש יתרון ברור: היא לא מאפשרת לריבון לג לגל עיניים, והיא שמה לו תג מחיר על מה שמתבצע משטחו. יש לה גם חיסרון אחד ברור: כל מחבל זוטר או ארגון קיקיוני עלולים להוביל לתבערה גדולה. בתוך המנעד הזה פעלה ישראל במשך שנים, בהצלחה לא מבוטלת, אבל בשנים האחרונות היא החליטה לסגת ממנו בפועל. עזה היא לא העדות היחידה לכך, עם מבצע שלישי בשלוש שנים וחצי שמכוון ישירות נגד הג'יהאד האסלאמי; גם חיזבאללה לא שילם מחיר על הירי המחוצף של עשרות רקטות משטח לבנון לגליל בפסח האחרון. ישראל הזד רזה אז לשחרר אותו מאחריות ולהאשים את חמאס, וחילקה את תגובתה בין עזה לדמשק.

ביירות נותרה אז חסינה, מחוץ למשוואה. יש לישראל לא מעט סיבות להימנע מפגיעה בה - העיקרית שבהן היא שלא להיגרר למערכה כואבת מול חיזבאללה, ש"מגן וחץ" ייראה לעומתה כמו טיול רגוע, אבל יש לזה גם צד שני: חיזבאללה הבין שישראל מוכנה לעבור לסדר היום על כך ששיגר מחבל לפיגוע במגידו, ומעניקה חסינות לאנשיו ולבכירי ארגונים אחרים החוסים בצי לו. רצף הפגישות המתוקשרות שהאיראנים )ונסראללה( ניהלו בביירות עם זיאד נחאלה מהג'יהאד האסלאמי וסאלח עארורי מחמאס, ביקש לשדר אחדות של ציר ההתנגדות האיראני, אבל גם לימד על מעמדו של חיזבאללה - שהפך לאח הגדול בציר הזה.

למרות המלל והתמונות מביירות, הציר לא מיהר להסתער עבור הג'יהאד האסלאמי. למעט האיראנים, שישמחו לראות את ישראל מדממת בכל זמן ומקום, שאר הגורמים מצאו סיבות לשבת על הגדר. נחאלה אמנם ניסה לחמר בהם ומשך את הלחימה כמה ימים מיותרים עד שהסכים להפסקת האש, אבל מצא את עצמו שוב לבד. ספק אם זה ירתיע אותו מסבב נוסף, שעשוי כקודמו להיות קשור שוב לנעשה ביהודה ושומרון.

הדרך ל"מגן וחץ", למי ששכח, החלה כמה שבועות קודם לכן, בשיגורי רקטות כתגובה על הרג פעילים בג'יהאד האסלאמי במבצעים בגדה. היא הגיעה לשיא בשיגור 102 רקטות לשדרות בצהרי היום, לאחר מותו של שובת הרעב חאדר עדנאן. את הקשר הזה ביקשה ישראל לגדוע, ולעת עתה גם הצליחה בכך; "מצעד הדגלים" ביום ירושלים היה השנה שקט משמעותית מאשר בשנים קודמות, כשחמאס - המנוע העיקרי מאחורי המאמצים להתסיס את הבירה סביב הסלוגן השקרי ש"הר הבית בסכנה" - לא להוט לגרור את עזה שוב ללחימה.

לחמאס היו סיבות נוספות לא להצטרף ללחימה. מעבר לעובדה שהוא נהנה לראות את הג'יהאד האסלאמי נכתש ונחלש )וכתו צאה מכך את האיום הפנימי עליו קטן(, הוא עסוק בשני מאמצים עיקריים מבחינתו, שלחימה היתה משבשת: הראשון הוא מאמץ ההתעצמות, כלומר הגעה לסבב הבא חזק ומוכן יותר, והשני הוא המאמץ לשפר את רמת החיים בעזה, בין היתר באמצעות יציאת פועלים לישראל, קידום פרויקטים והותרת מעברי הסחורות לעזה פתוחים ברציפות כדי לקיים את כלכלתה.

ישראל שותפה פעילה לכל המאמצים האלה, מתוך רצון מקביל להרחיק מערכה מול הארגון הגדול והחזק ברצועה. אבל מעשיה בהקשר הזה טקטיים בלבד, אקמול למחלה ממארת. עליה להחליט באומץ מה היא רוצה מעזה: להגיע להסדרים ארוכי טווח שירחיקו מלחמה - פרויקטים כגזר מול שוט אמיתי ולא מפוחד של גביית מחיר - או להמשיך במתכונת הנוכחית של סבב לחימה בכל כמה חודשים, שמשמר הרתעה רגעית ותו לא. נכון לעת הזאת, התשו בה השנייה היא הנכונה. החשבונית תוגש בקרוב לתושבי הדרום.

אחדות אד הוק

הלחימה בעזה דחקה הצידה לרגע את המחאות סביב החקיקה המשפטית. בצה"ל התגאו שכל אנשי המילואים )והטייסים בראשם( התייצבו מייד בלי "אם" ובלי "אבל" - הוכחה לכך שכאשר ביטחון המדינה על הפרק, כולנו מאוחדים. זה נכון, עם שלוש כוכביות: הראשונה, שלכולם היה נוח לשים לרגע את הקרעים בצד ולהתא חד, אבל האחדות הזאת לא באמת שינתה דבר. השנייה, שהחקיקה מוקפאת כרגע, ואם תחודש הכל ישוב לסעור, בממדים גדולים מבעבר. והשלישית, שעל הפרק יש כעת עוד כמה עניינים שיש להם פוטנציאל לא מבוטל לשוב ולטלטל את הסירה.

"חוק הגיוס" שפוטר אברכים משירות הוא הבולט בין מה שמו נח על סדר היום, אבל הוא לא היחיד; המחאה מתודלקת כעת על ידי השילוב של ביזת הקופה הציבורית בידי החרדים ויוקר המחיה הפראי - עניינים שהם בעלי פוטנציאל להוציא לרחובות לא רק את המחנה שמתנגד לממשלה )יחד עם הביטחון האישי שמתערער בהתמדה, ולא רק במגזר הערבי(.

כל אלה מבטיחים קיץ חם, שעשוי אף להעמיד בצל את קיץ 2011 של המחאה החברתית. כתמיד, יהיו לכך השפעות ישירות לא רק על החברה, אלא גם על הכלכלה ועל הביטחון; אויבי ישראל ראו אמנם את יכולותיה המודיעיניות והמבצעיות ב"מגן וחץ", אבל הם גם רואים ושומעים את הקולות בכנסת וברחוב, ועלולים להתפתות לפעול שוב בקרוב.

"חוק הגיוס" שפוטר אברכים משירות הוא הבולט בין מה שמונח על סדר היום, אבל הוא לא היחיד; המחאה מתודלקת כעת על ידי השילוב של ביזת הקופה הציבורית בידי החרדים ויוקר המחיה הפראי

צילום: רויטרס מעדיפים להתעצם במקום להשתתף בעוד סבב. לוחמי חמאס ברצועת עזה