"אין היגיון בקרן הארנונה. זה פלסטר של הפלסטר של ההתחלה"
בין עמק זבולון המוריק לאבק אתרי הבנייה היישוב רכסים, מהצד המרוויח של קרן הארנונה, ניסינו להבין מה יש במהלך מעורר המחלוקת, שהציף שוב את המתח בין חילונים לחרדים ובין המרכז לפריפריה ● "בישראל הכל פוליטי אז מאשימים את 'השחורים', כי זה הכי קל לשים עלינו תווית
״למה אין לימודים מחר? שוב ירו טילים?" שאלו בנותיי ביום ראשון. "כן, ירו גם אחרי הפסקת האש, אבל הג'יהאד אמרו שזה היה בטעות. אין לימודים בגלל הארנונה", השבתי. "ארנונה, זה טיל חדש?" תהתה הקטנה. "לא, זה מין מס כזה שמשלמים על זה שאתה חי בבית. זה משהו מוזר של גדולים", השיבה הגדולה יותר.
השבוע שוב נוכחנו לגלות באיזו מדינה מוזרה אנו חיים. ממלחמת טילים על הבית עברנו למלחמת מסים בתוך הבית בתוך כמה שעות. "אין להם בושה! החרדים החליטו לשתות לנו את כספי הארנונה בקשית! תתעוררו, אחרת תמצאו את עצמכם משועבדים לחרדים לנצח", השתולל עלי הווטסאפ. כהרגלי, רציתי לבדוק במה דברים אמורים. התקשרתי לחברי החרדי דודי בלויגרונד. "נו, אז מה עשינו הפעם?" הוא ענה, מיומן. "אתה יכול להסביר לי למה אתם רוצים לשתות לחילונים את הארנונה?" הצחוק התגלגל מהצד השני: "תבוא מחר לרכסים ותבין הכל". אז נסעתי לבדוק מה משמעות הדברים שנמצאים מאחורי החדשות והכותרות.
מוקדם מדי בבוקר על כביש ,6 גם לי אין מושג כחול היכן נמצא היישוב רכסים. "בכל פעם שאתה נוסע על כביש 6 צפון וחולף במנהרות הגדולות, אתה למעשה חולף מתחת לרכסים", מסביר לי בלויגרונד, גזבר המועצה המקומית, הבקיא בחדרי חרדים ובספרי התקציבים. "אנחנו ממוקמים מצפון לכרמל, בין מועצת זבולון לטבעון בצד השני, בגבעה שמעל כפר חסידים. פעם זו היתה מעברת שנות ה־05 כזו, הרבה עולם מצפון אפריקה. ואז הגיעה ישיבה, ועוד ישיבה, והיום היישוב ברובו חרדי".
ממערב משתרעים השטחים המישוריים של עמק זבולון. גם ביום מעורפל, דרך ארובות בתי הזיקוק, ניתן לראות את הים. השלט מהכביש הראשי מכוון ימינה לכפר חסידים, מתחתיו לבית הקברות, ורק מתחתיהם לרכסים. הכביש עולה־מעלה מעל אזור תעשייה קטן, ועל צלע ההר בכניסה ליישוב נכתב בצהוב ובירוק המוטו - "ממלכת התורה בצפון". כשבתי היישוב מתגלים, המילה ממלכה נשמעת קצת יומרנית על היישוב הצנוע. כיום חיים ברכסים כ־71 אלף תושבים. אלא שכחלק מהסכמי הגג של מדינת ישראל, עד שנת 2025 מתוכננת רכסים לגדול ל־05 אלף תושבים. כלומר, כמעט פי שלושה מגודלה כיום, וזה כבר אירוע אחר לחלוטין. עוד נשוב אליו, אבל קודם קרן הארנונה.
"חולדאי יצליח בבית שאן?"
"הדבר המהותי שחשוב שאנשים יבינו לגבי כל עניין קרן הארנונה זה ששם המשחק הוא היחס בין ארנונה למגורים לארנונה לעסקים. אתה צריך לפחות 50 אחוז ארנונה מסחרית כדי לשרוד, ומעל זה אתה חי טוב. הארנונה של שטחי המסחר מממנת למעשה את איכות החיים של התושבים, לא ההפך. הדבר הזה יוצר מצב שבו ראשי ערים רוצים רק דבר אחד - שטחי מסחר ותעשייה, וכמה שיותר", מסביר בלויגרונד, "אבל אם אין לך שטחי מסחר כאלו בתוכנית בניית העיר (תב"ע) או אין לך ביקוש לשטחים כאלה, למה שתרצה לבנות עוד בתים ויחידות דיור ביישוב שלך? כל מגדל מגורים חדש שאתה בונה פירושו בעצם לחלק את המשאבים שיש לך לעוד יותר אנשים. אז מי ירצה דבר כזה? הבעיה כמובן היא שאם לא בונים, מחירי הדיור מאמירים לשמיים, וכולם צועקים למה יש משבר בדיור".
"תבין", הוא אומר, "מגדל משרדים אחד בתל אביב עם 120 אלף מ"ר במחיר של 300-200 ש' למטר בארנונה, מכניס לרשות העירונית בין 24 ל־63 מיליון שקלים בשנה. זה יותר כסף מכל מה שתושבי בית שאן משלמים. עכשיו אתה מבין למה כולם רוצים לבנות מגדלי משרדים עד השמיים?
"אז להגיד שהארנונה של תל אביב מגיעה רק לתל אביב כי רון חולדאי או חיים ביבס ממודיעין הם גאוני ניהול? בבקשה, שים את חולדאי בבית שאן ואת ביבס בנתיבות. הם יצליחו יותר בניהול העיר? ממש לא. גם אם יש לך המון שטח, אי אפשר להקים מגדל משרדים בבית שאן או בנתיבות כמו בתל אביב, כי אילו חברות יבואו לשם? גוש דן הוא מרכז העסקים של ישראל, ככה זה התפתח. מצד אחד מצירים את גבולות הרשויות, ומצד שני מאשימים את הרשויות החלשות שהן חלשות. אז מה בדיוק רוצים שהרשויות החלשות יעשו? לרשות עירונית בלי שטחי מסחר או תעשייה אין דרך לספק את צורכי התושב".
אבל האם המדינה לא מעבירה לכם מענקי איזון בדיוק בשביל זה?
"ממש עוזר הרבה", אומר בלויגרונד בסרקזם. "תראה את טבלת ההוצאה לנפש האפשרית ביחס להכנסה. הפערים מטורפים. אני לא מדבר על תל אביב, שעל פי נתוני הלמ"ס של שנת ,2021 יכולה היתה להרשות לעצמה להוציא כ־41 אלף ש' לתושב. תסתכל על רשימת 15 הערים החזקות בישראל. כולן מוציאות יותר 9,000־מ ש' לנפש. תשווה את זה ל־51 הרשויות
"קרן הארנונה זו המצאה של האוצר מלפני כמה שנים. הם חושבים רק איך לא להוציא כסף. רק בישראל הימין מעביר חוק
סוציאליסטי, השמאל מתנגד, הערבים נהנים ואת מי מאשימים?
את החרדים"
החלשות, שגם אחרי מענקי האיזון יכולות להוציא משהו בין 3,825 5,247יל ש' לנפש. זה שליש או חמיי שית מהחזקות, וכל ההפרש הזה הוא בגלל המקום שבו נולדת.
"זה דבר שפוגע מהותית בתקציב השוטף של הרי שות העירונית. זה ברמת המנהלה, זה איכות החינוך וזו רווחת התושבים. זה כמה מהר יפונה הזבל, ומתי יתקנו את הבור בכביש, זה להחליף מדרכות ישנות ושבורות, וכמה עמודי תאורה יפעלו בלילות. אומרים שהחינוך חינם, אבל שוכחים שלרשות העירונית יש המון הוצאות חינוך. זה סייעות והסעות ושמירה וחינוך מיוחד וכו'. כגזבר המועצה, אני לא יכול להרשות לעי צמי לעשות את כל פעילויות החינוך שאני רוצה, כי אין לי כסף. כך יוצא שילד בתל אביב מקבל מעטפת ענקית של שיעורי עזר, פסיכולוגים חינוכיים, מרכזי מצוינות, הכשרת עובדי הוראה טובים יותר, ובסופו של דבר, זה הבדל משמעותי שכל כולו נגזר אך ורק מהיכן הילדים גדלים.
"ילד שצריך טיפול רגשי, יקבל את זה בתל אביב, ואצלנו, בכנות, אני אוציא לך את הנשמה עד שתקבל את הטיפול. לא כי אני לא רוצה לשפר את חיי הילדים ביישוב שלי, אלא כי אין לי מאיפה להביא את הכסף לטיפול הזה. אותו העניין ברווחה. והתוצאה המהותית של זה היא שככל שהסוציו היישובי שלך יותר נמוך, גם הילדים שלך לא יתקדמו. אלו פערים שנשארים מאחור, מעגלים שלא מצליחים להתרומם או להתקדם".
אז החרדים, בשם הרשויות החלשות, החליטו לקחת חלק מהארנונה של היישובים החזקים לקרן הארנונה כדי להשיג איזון?
"איזה חרדים?" תוהה בלויגרונד, "קרן הארנונה היא בכלל המצאה של נערי האוצר מלפני כמה שנים. כהי רגלם, הם חושבים רק איך לא להוציא כסף מהקופה. הם אלו שהביאו את הרעיון של קרן ארנונה משותפת, מחשבה סוציאליסטית שתאזן קצת יותר את הפערים ההזויים בין ההכנסות מארנונה ברחבי הארץ. אגב, מי שחתום במקור על החוק הזה הוא שר האוצר דאז, אוהב החרדים הגדול - ליברמן", צוחק בלויגרונד, "אבל ביי שראל הכל פוליטי. מאשימים את 'השחורים', כי זה הכי קל לשים עלינו תווית ולהגיד 'הפרזיטים האלו'. רק בישראל הימין מעביר חוק סוציאליסטי, השמאל מתנגד, הערבים נהנים ואת מי מאשימים? את החרדים".
"לא עניין של חרדים"
בלויגרונד היה מעדיף פתרון אחר של המדינה, למשל תקצוב דיפרנציאלי. "כיום המצב הוא שהמדינה משי תתפת בתקצוב חינוך או רווחה ביחס שווה גם בתל אביב וגם, למשל, בחורה. במקום זה צריך שברשויות החזקות המדינה תשתתף פחות, ואצל הרשויות החי לשות - יותר. אם המדינה היתה יותר הגיונית, היא היתה צריכה להשלים את הפערים האלו, כמו במעני קי האיזון. המדינה מעבירה אבל זה ממש לא מספיק. המצחיק והעצוב הוא שדווקא ברשויות החלשות יש הרבה יותר צורך ברווחה. מבחינתי קרן הארנונה היא ממש לא פתרון קבוע.
"מה שאנשים לא מבינים זה שצדק, במובן הטהרני, לא יכול להתקיים. כשהמדינה משקיעה מיליארדים בפרויקט הרכבת הקלה באזור גוש דן, זה לא מגיע מכספי המסים שלי? אז אני אתנגד כי זו השקעה במי שהו שהוא לא אצלי? אני מבין את זה שיש אייצדק מהותי בגלל השוני. יש טייס ויש טכנאי, והם לא יקבלו אותה משכורת. ככה זה, לא כולם שווים, אבל צריך לעשות קצת יותר צדק חלוקתי. בסוף אנחנו חיים כאן ופועלים כאן ביחד.
"במובן הזה ברור שהרשויות החזקות, גם אם הן מביי נות את הצורך הזה, יתנגדו. אגב, גם רשויות חרדיות
אני משתאה על החד־קיום במכולת
החרדית. ברקע שיר בערבית, מבלי שזה יפריע לאיש. יחלפו כמה דקות עד שעובדת בכיסוי ראש תגיח מבין המדפים ותענה לטלפון בערבית. לכל סופר יש הראמזי שלו
עם הכנסות גדולות, ויש כאלו, מתנגדות. זה בכלל לא עניין של חרדים, ערבים או קיבוצים עם שטחי מסחר. אף אחד לא רוצה שיזיזו לו את הגבינה, בין שהיא גבינת בוטיק ובין שהיא גבינת לאבנה או גבינה כשרה למהדרין".
רמת מחיה מול יוקר מחיה
בזמן שבלויגרונד מתפנה לענייני הגזברות, אני יוצא לשוטט ב"בירת התורה של הצפון". הפלאפל הצנוע לצד כיכר העירייה בשיפוצים. בחור מקומי מעדכן אותי שאם אני רוצה לאכול משהו, צריך לקחת "טרמפ חסידים" אל מורדות הרכס לרחוב המסחר שבכניסה ליישוב. "מה זה 'טרמפ חסידים'?" אני שואל, "תעמוד כאן, תתפלל ואולי תזכה לחסדי שמיים באמצעות הנוסעים בכיכר". מעט השלטים שמסביב מעידים שכאן אין צורך בשפת התאמה מגדרית למגזר. תינוקות חמודים קוראים - "אמא'לה", בתי חולים מפרסמים בלשון נקבה היישר לנשים. אלא שלוח המודעות העירוני מדגים גם את מכלול השינויים הסמויים מהעין המתחוללים בחברה החרדית. "בני ישראל קרובה ישועתכם לבוא", מכריזה הכותרת בצהוב על אדום. אלא שהחידוש מצוי באותיות הקטנות - שם מציעים סגולות עבור "המצפים לזיווג שני". לטעמי, כינוי טוב בהרבה ממגורשי הגירושים.
במקום להתפלל לחסדי המתנגדים אני מעדיף להיכנס למיני־סופר, מקסי־צרכנייה, מקומי: "בר כול טוב". חצי מהמדפים מלאים במותג "המעולה", השוכן לצד המותגים המוכרים של תאגידי הענק מהמגזר החילוני. מהר מאוד ניתן להבין מה מעולה ומה עולה לפעמים פי שניים או יותר. אך גם כאן אפשר לראות את השינויים בחברה החרדית. בין צורכי נפש כפתיתים וקוסקוס מחיטה מלאה, מונחים על המדף תוספות מפתיעות לזמן ולמקום - רוטב סויה, טריאקי, וג'ינג'ר שום. רמת המחיה פוגשת את יוקר המחיה.
מנהל צוות פועלים נכנס למכולת, בוחן אפשרויות שונות להזין את פועליו - "איימא, חומוס גורמה ב־21 שקלים, זה הגורמה של הבזול?! איך הגענו למצב ש־002 גרם חומוס עולים כל כך הרבה?" הוא מתלונן אל המקרר או לרחמי השמיים. לבסוף הוא מוותר על החומוס וקונה גביע "שמנת חמוצה מהערבה" עם כמה חבילות קרקרים בפחות מ־02 שקלים. מזין - כן. בריא - לא ממש. כדי להמתיק מלאכותית את רוע הגזירה הוא מוסיף בקבוק קולה, במחיר כלל־ישראלי לחלוטין. אלו הדברים שיש בהם שיעור, גם כשאין להם מותג מחליף.
בתור לשלם אני משתאה על החד־קיום במכולת החרדית. ברקע מתנגן שיר פופ בערבית, מבלי שזה יפריע למי מבאות הסופר. יחלפו כמה דקות עד שעובדת בכיסוי ראש תגיח מבין מדפי המוצרים ותענה לטלפון הנייד בערבית. כל טוב או שפע זבולון, לכל סופר יש הראמזי שלו.
עמק הלא־שווה
אני יושב ליד תחנת האוטובוס. רבים מתושבי המקום מנצלים את התחבורה הציבורית. אחד מתושבי רכסים תוהה למעשיי במקום. כשהוא שומע על קרן הארנונה, הוא מגלה בקיאות מרשימה בנושא. דווקא כאן ברמת הרחוב אני מבין כמה הנושא מהותי לחיי תושבי המקום: "קרן הארנונה היא פלסטר. היא פותרת בעיה נקודתית, אבל לא את המהות. אם רוצים לפתור את הבעיה בעומק הדברים, צריך לעשות חלוקת שטחים ומשאבים מחודשת בכל ישראל. דבר ראשון צריך להתחיל לחלק את הארנונה על משאבי הטבע בצורה שוויונית.
"לא יכול להיות שבז"ן יזהמו לנו את האוויר ויעבירו את כל כספי הארנונה שלהם לרשות עירונית אחת, כשבפועל אנחנו יושבים צמוד אליהם ברכסים. הרי זה לא שהרוחות הרעילות יגיעו עד הכביש שלנו, יבדקו למי הן שייכות מבחינת הארנונה ואז ינשבו אליו כדי לזהם לו את האוויר. נשר לוקחים את ההכנסות של בז"ן ואומרים שיש להם הרבה עבודה, אבל אני יודע שבז"ן לא מייצרים הרבה זבל. מה יש להם שם, כמה כוסות קפה ומשרדים? בבניין מגורים בגבעת שמואל עלויות פינוי הזבל גדולות יותר.
"בז"ן זה נטו הכנסה עבורם. ככה יש לך רשות מקומית מפוצצת בכסף שיכולה לשפוך אותו על התושבים, ואחרי זה מדברים על כך שהחרדים בכוללים נתמכים ב־005 ש', זה פייר?" הוא תוהה, "למה הארנונה מכל משאבי הטבע בישראל לא מחולקת שווה בשווה בין כל אזרחי המדינה? למה ים המלח שייך למועצה האזורית תמר? אז אני מבין שהם צריכים לטפל בזה, אוקיי, תן להם קצת אדג', אבל אי אפשר לתת להם הכל. אפילו פה בעמק יש אי־שוויון. זה שהמועצה האזורית זבולון נתנו לנו את כל השטח הזה לפיתוח מגורים - זה אומר דרשני, שכן מגורים לחרדים זה יופי ואחלה, אבל איפה שטחי המסחר והעסקים? אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אם לממשלה היה אינטרס לסדר כאן משהו כמו שצריך הם היו נותנים לנו חכה, ולא נותנים לנו סיר דגים פעם בכמה שנים. אם בן אדם רעב, זה עוזר שתיתן לו חולצה מקורית של לקוסט? אין היגיון של ממש בקרן הארנונה, אבל זו התחלה. למעשה, זה הפלסטר של הפלסטר של ההתחלה כדי שנוכל, אולי, יום אחד לחיות כאן ביחד בצורה מאוזנת". כשאני שואל לשמו ומבקש לצלם, הוא מסרב בנחמדות. "רק זה מה שחסר לי עכשיו, שכל אלו עם הכסף ירדפו אחריי", מחייך האיש ונעלם.
עושים פרסה
באמצע רכסים רחוב עובדיה יוסף פוגש את רחוב יוסף עובדיה. ביניהם כיכר לכבוד המרן. ספרי הרב עובדיה יוסף הפכו לפסל ענק, ועל השולחן בכיכר מונח כובעו המפורסם של המרן כעציץ. אחד הבחורים בתחנת האוטובוס מתבדח שנתנו את שם הרחוב הראשי בכניסה לעיר לספרדי, מפני שבקרוב תיפתח כניסה מרכזית חדשה ליישוב היישר מכביש .6 על המבנה שיקבל את פני הבאים לעיר מהמחלף החדש, כתבו אנשי הרשות העירונית תזכורת לכלל גדול בתורה - "ואהבת לרעך כמוך".
בלויגרונד לוקח אותי לסיור בחלק החדש של רכסים, שאמור לאכלס את עשרות אלפי החרדים החדשים שאולי ייהנו מכספי הארנונה של תל אביב וחיפה. אנו עוברים בין בלוקים משנות ה־05 ובתי סוכנות מטים לנפול מצד אחד, ומהצד השני שכונות וילות מרובות קומות עם נוף יער יפהפה, עד שלבסוף אנו צופים על רכסים החדשה מגבעה.
"תראה מה זו חשיבה עירונית. את שכונת הפרסה תכננו כך שהבניינים יהיו לעבר הנוף שמסביב, ובמרכז יהיו כל מבני הציבור. מעל לכל גן ילדים יהיו מבנה ציבורי ופארקים. את כל בתי הספר של היישוב ריכזנו בעמק אחד כדי שלכולם יהיה קל להגיע, ולא יצטרכו עשרות הסעות לכל רחבי העיר. זה תכנון חכם, אבל הירוקים עושים לנו את המוות. על כל מטר שאנו מנסים לבנות עליו, הם מגישים הסתייגויות".
ומה הפתרון שהם מציעים לכם? היכן יגורו החרדים?
"מבחינתם שיגורו על הירח, כל עוד היער נשאר.
בלויגרונד: "גם רשויות חרדיות עם הכנסות גדולות
מתנגדות. זה בכלל לא עניין של חרדים, ערבים או קיבוצים. אף אחד לא רוצה שיזיזו לו את הגבינה, בין שזו גבינת בוטיק ובין שגבינת לאבנה או כשרה למהדרין"