כל אחד נחשב

פרשת במדבר

לפני כמה שנים מישהו שהכרתי הציע לי עבודה. הוז מנתי לבית קפה, ושם, ליד קפה ומאפה, הוא תיאר את העבודה בהתלהבות. אחרי יותר משעה שבה דיבר ודיבר, שאלתי בעדינות מה השכר. הוא צחק ואמר "שטויות... כסף, נו באמת. משלמים טוב". שוב שאלתי, ושוב הוא הת חמק מתשובה מדויקת. למותר לציין שלא עבדתי אצלו, ולא נפגשנו שוב.

השבוע אנחנו פותחים חומש חדש, חומש במדבר, וצו ללים מייד אל ספירת עם ישראל. פרשת במדבר נפתחת בציווי של הקב"ה לספור את עם ישראל מגיל 20 ומעלה, כדי לבנות צבא לפני הכניסה לארץ. המפקד יורד לפר טי פרטים, מונה כל שבט ושבט. וזו לא הספירה היחידה, לקראת סופו של חומש במדבר יגיע מפקד נוסף. למה סו פרים? למה יורדים לפרטים? למה התורה מפרטת לנו את המספרים, ולא מסתפקת בשורה התחתונה?

רבי יוסף בכור שור, תלמידו של רבנו תם, כותב פירוש מופלא: הוא משווה את המפקד של ספר במדבר לזה של ספר שמות, אחרי היציאה ממצרים. שם, רגע אחרי שיצאו, כתוב שהם "כשש מאות אלף איש". כ"ף של בערך, ביציאה ממצרים היה אומדן של עם ישראל, לא היה מספר מדויק. עכשיו, יותר משנה מאוחר יותר, עם ישראל נמצא במקום אחר, עם כיוון אחר, ולכן צריך לדעת באופן מדויק כמה חיילים יש בצבא עם ישראל. ה"בכור שור" מסביר שיש שלבים בבניית עם ואומה, ואחד מהם הוא הסדר, הדיוק. אחרי בניית המשכן עם ישראל קיבל את סט החוקים הבסיסי, ואז הם לומדים איך מתנהלים במדבר, ועוברים לבניית הצבא.

בפרשת במדבר מתוארים סידורי הנסיעה של עם ישראל. לא עוד אוסף של עבדים פזורים שבורחים בבהלה מהקלג סים המצרים, אלא עם זקוף קומה שנוסע במדבר, שבט שבט, מחנה מחנה, עם נשיא שמנהיג כל שבט, עם דגל שמייצג אותו, עם מקום קבוע בחניית השבטים שמקיפה את המש כן, שנמצא באמצע. עם ישראל לא התקדם במדבר בבלאגן, אלא בסדר מופתי. כל אחד ידע בדיוק איפה חונים המשפחה שלו, השבט שלו, ואיפה הם ביחס למשכן, ולרוחות השמיים.

רש"י מסביר שהספירה מראה על חיבתו של הקב"ה, שרוצה לדעת בדיוק מה מספרם של עם ישראל. קצת כמו ילד צעיר שמקבל דמי כיס לעיתים רחוקות, ומתרגש לס פור שוב ושוב את המטבעות. אנחנו סופרים מה שחשוב לנו, אנחנו רוצים לדעת במדויק כמה יש.

אבל הספירה היא לא רק מהצד של הקב"ה, אלא היא חשובה לעם ישראל עצמו. אי אפשר לבנות ַעם ִעם "בערך", אי אפשר להקים צבא עם אומדן. צריך לדעת כמה חיילים יש. הספירה לא רק נותנת מידע למשה ולאהרן, אלא גם משדרת מסר משמעותי לחיילים הצעירים: אתם חלק מעם, אנחנו סומכים עליכם, רואים אתכם, אחד אחד, אתם חשו בים. כל חייל שנספר מבין שהוא כוח משמעותי בבניית צבא ועם. הקב"ה מלמד את עם ישראל את חשיבות הדיוק, הירידה לפרטים, תשומת הלב לכל אחד ואחד. אנחנו רו צים שיראו אותנו, שיכירו בחשיבות שלנו, ולכן סופרים.

כששואלים אבא או אמא כמה ילדים יש להם, הם יידעו את המספר המדויק. הפסוקים הארוכים, מלאי המספרים, מלמדים אותנו שיעור בקפדנות, בתשומת לב, ברגישות לפרטים, ולעם כולו. כל אחד הוא עולם ומלואו, בדיוק

ולא בערך. ●

ספירת העם לא רק נותנת מידע למשה ולאהרן, אלא גם משדרת מסר משמעותי לחיילים הצעירים: אתם חלק מעם, אנחנו סומכים עליכם