יוקר המחיה מאגף אותנו מכל הכיוונים
עוד שקל, עוד עשרה, מאה שקלים, מזה תמותו? רק תלונות יש לכם. הרי לנו זה עולה יותר. הארנונה צמחה, השכירות של החנות גם, ומה עם המלחמה באוקראינה ובג"ץ ובד"ץ וחוק היועמ"שים? צודקים, מצטערים שהתלוננו. קחו כמה שצריך לתפארת מדינת ישראל.
בטח גם אצלכם זה נראה ככה. כל יום בחנות מחיר חדש מודפס על גב האריזה, כל שבוע נשלפת גזירה היישר מהשקית, ובסוף החודש, כשמעיינים בהוצאות כרטיס האשראי, מתקשים להאמין. זו בטח טעות. אין מצב שלמספר האסטרונומי הזה הגעתי בכוחות עצמי. איך פתאום נולדו להן בדף ההוצאות אלפיות תאומות במזל רע? בחודש שעבר הן לא היו, אפילו לא הודיעו מראש שיצטרפו למשפחה.
אני כבר מכיר את כל בעלי הסופר בשכונה וגם את אלה שמסדרים מדפים. יש לי מודיעין ברחובות הסמוכים שלפעמים מלחשש ששמן זית כדאי לקנות אצל הרוסי ומשם כדאי להמשיך לפסטה של העצ בני, זה שמביא לפעמים ביבוא אישי. אני חי ממבצע למבצע, אוסף קופונים במגרה, סופר שקל לשקל בכדי לסיים את החודש ופעם לא הייתי כזה. הייתי מעמד ביניים שחי בכיף והיום כבר הרבה פחות.
זה לא מצחיק, זה אפילו עצוב. מד ברים פה מאז הבחירות על המהפכה המשפטית, נלחמים בה בחירוף נפש, אבל מה עם יוקר המחיה שמאגף אות נו משמאל, מימין, מהים ומהאוויר? אז בסוף תהיה הסכמה רחבה בבית הנשיא ומה אז, יהיה פה גן עדן? אולי לפחות ניקבר זה לצד זה, שמאל ליד ימין. ימות המשיח.
מאז שנבחרה הממשלה היא בקושי הזיעה בכדי להוריד את החבל מצווארו של האזרח הפשוט, זה שמרוויח שכר ממוצע ומרגיש כל חודש איך מצט מצמת אצלו כמות החמצן. שכר ממוצע והוא צריך להגיד לילדיו "מצטער, אין לי". לא על שכונת מצוקה אנחנו מדברים, אלא איש מסורק ומגולח שהשכירות מכרסמת לו בבשר החי והחיוך שלו כבר לא רחב כמו שהיה. אבל כדאי שיחכה בסבלנות, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', הבטיח שהוא יטפל במו נופולים ושר הכלכלה, ניר ברקת, ביקש מהחברות הגדולות לחשוף את הדו"חות, הוא כבר יראה להן מי בעל הבית, רק שבסוף מה יקרה? יקימו ועדה בראשות כלכלן בכיר ומנכ"לית בנק לשעבר שיוציאו מסמך, שיילמד בשקדנות, עד שמאיתנו יעלה עשן לבן. תהיו בטוחים שלא יהיה פה טוב יותר. האזרח הפשוט ימשיך לחפש מבצעים ולהתפלל לסיים את החודש בשלום ומי יודע אם הרפורמה המשפטית תעבור ויוסיפו לה מלח, פלפל ויטגנו אותה בשמן עמוק, אולי יהיה לו גם מה לאכול.
פעם הייתי מעמד ביניים שחי בכיף והיום כבר הרבה פחות. זה לא מצחיק, זה אפילו עצוב