אז מתי מותר לבן גביר לעלות להר?

"תגידי, השתגעם?!", אמרה לי בטלפון קרובת משפחה מלונדון. "אני מקשיבה לתקשורת הישראלית ומתעצבנת כאילו מדובר בכתבה אנטי ישראלית ב .BBC למה אתם יורים לעצמכם ברגל?!".

חג השבועות הסתיים וחתם את שלושת הרגלים - מועדי העלייה לרגל להר הבית. זו הזדמנות טובה לעשות סדר בסערה העונתית על עלייה להר הבית, או כמו שבירדן אוהבים לקרוא לזה - "הפרה חמורה של הסטטוס קוו ופגיעה למתחם אל אקצא".

הכל התחיל, הפעם, כשהשר איתמר בן גביר עלה להר הבית ביום ירושלים.

רגע, סליחה. הוא לא עלה ביום ירושלים, כי יום ירושלים חל ביום שישי, והרי ביום שישי אסור ליהודים לעלות להר. אז למה הוא לא עלה ביום חמישי בלי לה, ערב יום ירושלים? כי גם בשעות הערב אסור ליהודים לעלות. אז בעצם בן גביר לא עלה להר הבית ביום ירושלים - למעשה, אף אחד לא עלה להר הבית ביום ירושלים, מתוך ציות לחוקים המוסלמיים.

אבל בסדר, בואו לא נהיה קטנוניים. הירד נים אולי לא מפוקסים על הלוח היהודי, אבל מה לגבי הפגיעה החמורה במתחם אל אקצא? ובכן, אין חולק על כך שמסגד אל אקצא אכן נמצא בהר הבית, אבל אף אחד לא יכול בכלל להתקרב למתחם - לא כל שכן לפגוע בו - כי הווקף הירדני לא מאפשר לאף אדם לא מוסלמי להתק רב. מלבד זאת, בן גביר, כיהודי דתי, הולך במסלול מוגדר ביותר כדי להימנע מאזור של ההר שההלכה היהודית אוסרת להתהלך בו. כמו כן, ובלי להעליב, הוא כנראה בכל מקרה לא ממש מעוניין להגיע למקום הקדוש ביותר לעם היהודי כדי לבקר במסגד.

אז הוא לא עלה ביום ירושלים ולא התקרב למתחם אל אקצא. מה לגבי הסטטוס קוו? התקשורת הישראלית הדהדה את ה"זעם" הירדני, והזהירה שהפיצוץ הקרב ובא במזרח התיכון יהיה באשמת השר לביט חון לאומי. אבל אם תיגשו לשער הרחמים, הנמצא באחת מחומותיו של הר הבית, תגלו שהוקם בסמוך אליו מסגד חדש. כן, כן. מסגד חדש על הר הבית - תחת עינו הפקוחה של הווקף הירדני, ותוך הפרה חמורה של הסטטוס קוו.

בן גביר, לעומת זאת, ותגידו עליו מה שתגידו, עולה להר הבית כבר שנים. כשהוא עולה - הוא עולה בזמנים קבועים, הולך תמיד במסלול ידוע מראש ומלווה באבטחה כבדה. אפרופו אבטחה, אתם זוכרים שרק לא מוסלמים עוברים בידוק ביטחוני בכניסה להר, נכון? זוכרים את סערת המגנומטרים? הווקף יתייחס ליהודים ולתיירים בעוינות ויטען כלפיהם שהם "לא מכבדים את המקום", בזמן שמשפחות ערביות מקיימות בהר הבית פיקניקים וילדים משחקים כדורגל. ליהודים שעולים להר הבית אסור לקחת חפצים דתיים, אסור להתפלל ומובן שאסור להתקרב למתחם המסגד. למען הסר ספק, מוסלמים נכנסים ככל אדם לרח בת הכותל ולכנסיית הקבר, ומסגדים אחרים בארץ לא מונעים את כניסתם של לא מוס למים; משמע - לא מדובר כאן בהלכה, אלא בפוליטיקה.

ועדיין, בכל פעם שחבר כנסת כלשהו עולה להר הבית, התקשורת שלנו מתחילה לדברר את התעמולה הירדנית. איכשהו השתכנענו שבמקום שבו הזכויות הדתיות של יהודים הן המו גבלות ביותר בארץ - אלו שבכל זאת מממשים את הזכות העלובה שנשארה להם הם "פרובוקטורים". במקום להתייחס לעלייה להר הבית כמימוש בסיסי ביותר של חופש התנועה והפולחן, ובמקום להעמיד את ירדן במקום על ההפרות החמורות של הסטטוס קוו שנעשות באחריותה )שלא לומר, על פעולות אחרות שלה נגד ישראל( - אנחנו בולעים בלי טיפת ביקורת את הזעזוע המעושה של מדינות ערב, ומהדהדים אותו כאילו מדובר בתורה מסיני.

לא חייבים להצטרף לתנועת נאמני הר הבית בשביל לנהוג ביושרה, ולא להשתטח בפני זעקות השבר של ירדן וחברותיה. ממילא בהר הבית אסור ליהודים להשתטח.

בן גביר לא עלה ביום ירושלים, כי הוא חל ביום שישי, והרי בשישי אסור ליהודים לעלות להר. למעשה, אף אחד לא עלה ביום ירושלים מתוך ציות לחוקי המוסלמים