התנפלו על רוטמן: כשהשמאל מתייאש

מחזה ההתנפלות הפראית על ח"כ שמחה רוטמן בקמ פוס אוניברסיטת תל אביב לא נותן לי מנוח גם עכשיו, שתי יממות אחרי שמפגיני השמאל תקפו את יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת באלימות מילולית ופיזית בניסיון לסכל את הופעתו בפני הסטודנטים.

האלימות היא מפלטו הראשון של הנבל, והשבוע - למרבה הצער - מתחם האוניברסיטה ברמת אביב המה נבלים יותר מאי פעם.

אפתח בגילוי נאות: בשנות ה 90 למדתי באוניברסיטת תל אביב.

גם אז לא היה קל להביע שם את השקפות העולם של המחנה הלאומי, וגם אז ניסו אנשי שמאל מקרב הסטו דנטים, ועוד יותר מקרב המרצים, לשדר בכל הזדמנות את תחושת האדנות - זלזלו באנשי ימין, הרגישו כאילו האוניברסיטה נועדה לשקף רק את מאווייהם והשתדלו מאוד להפגין את ההרגשה הזאת כלפי כולי עלמא.

ובכל זאת, התנפלויות כמו זו שחווה על בשרו ח"כ רוטמן לא נראו אז, ואילו היו מתרחשות היו מזעזעות את אמות הסיפים.

אין ספק שגם אז היו בשולי השמאל אנשים שלא בחלו באלימות, אלא שהיום הם עברו מן השוליים אל קדמת הבמה, ולגמרי השתלטו עליה. בעלי האגרוף קובעים את הטון בהפגנות נגד הממשלה: מפירים את החוק בריש גלי, חוסמים כבישים בפראות, תוקפים נבחרי ציבור ומשתיקים בכוח דוברים שמעיזים להציג עמדות שלא לרוחם, שהן "במקרה" עמדות הרוב בישראל.

אסור שנתרגל ונקבל בהבנה את ההתקפה האלימה של השמאל על חופש הביטוי, קל וחומר כשמדובר בסביבה אוניברסיטאית. קמפוסים אוניברסיטאיים, אולמות ההר צאות והכיתות אמורים להיות שמורה ומופת של חירות המחשבה ומבצר של חופש הדעה. במקום זאת רבים מהם הפכו בישראל של 2023 לכלי של כפייה ושל אינדוקט רינציה - מצד אחד בלבד, מהצד השמאלי.

בסתירה משוועת, דווקא בימים אלה יצאו כמה אוניב רסיטאות, ובהן אוניברסיטת תל אביב, בגילויי דעת נגד היוזמה לאסור הנפת דגלי אש"ף. כמה צפוי, הן תירצו את עמדתן בקדושת "חופש הביטוי".

הבנתם את זה? מבחינת האנשים האלה, שמזמן התנ

תקו מן המציאות ומשייטים אי שם בחללי ההזיה, סמלי האויב הרוצח בנו והשואף לטהר את הארץ מהיהודים חוסים בצילו של חופש הביטוי וראויים להגנה, ולעו מת זאת הערכים והדעות של מרבית אזרחי ישראל, כפי שהם מיוצגים על ידי נבחרי הציבור של הרוב, ראויים רק להשתקה אלימה בסגנון ההתקפה על ח"כ רוטמן. יתרה מזאת, המשטר הדיקטטורי של אש"ף ביהודה ושומרון, אשר מאפייניו תואמים לכל הגדרות הפשיזם, נראה בעיני השמאל בר שיח לגיטימי, שעה שכינוי הגנאי "פשיסט" שמור בפיהם דווקא למי שמבקש להילחם באש"ף ולהגן על מדינת היהודים מפניו.

כמה מגוחך שלמפגינים המחזיקים בשלטים, ועליהם המילה "דמוקרטיה", אין מושג קלוש לגבי משמעות המי לה הזאת ולגבי הערכים הנעלים הכרוכים בה. בעוד הם צועקים "ד מו קרט יה", רצונם האמיתי הוא להשליט על הרוב דיקטטורה מחשבתית, שבה הם ישלטו בשיח, יקבעו את המותר והאסור ויענישו את מי שיסטה מדרך המחשבה שלהם. בעצם, הם כבר מענישים - בינתיים באמצעות שלילה כוחנית של חופש הביטוי מנציגי הימין.

אין זה מקרה שהקצנת השמאל והידרדרותו למחוזות האלימות וההסתה חלות דווקא כאשר עמדותיו זוכות פחות ופחות לתמיכת הציבור. המגמות ההפוכות האלה מזינות זו את זו: ככל שאזרחי ישראל נוטשים את השמאל ושורותיו מצטמצמות, כך תחושת הייאוש שבתוכו גוברת ומאיצה את ההליכה המסוכנת לקצה. העתיד הדמוגרפי אינו מבשר טובות לשמאל הישראלי, וגם במאבק האינ טלקטואלי בינו לבין הימין כבר הרבה זמן אין לשמאל נימוקים שישכנעו ויסחפו את המצביעים. בלית ברירה, את מקומם של הנימוקים תופסים האגרופים והניסיונות לסתום באמצעותם את הפה לצד השני.

העתיד הדמוגרפי אינו מבשר טובות לשמאל הישראלי, וגם במאבק האינטלקטואלי בינו לבין הימין כבר הרבה זמן אין לשמאל נימוקים שישכנעו ויסחפו את המצביעים