על פרשת דרכים
מאחורי הקלעים, בחדרים סגורים, נרקמת עסקת ענק שתבשר את הולדתה של המדינה הפלשתינית ובעוד ה"עכשיו" הציוני הכניס אותנו להיסטוריה - קיים חשש שה"עכשיו" הנוכחי יזרוק אותנו מתוכה
לפני עשר שנים
צפיתי בסרטון חשוך מעיראק. הפתיחה היתה מסתורית באופן שקצת לא נעים לומר - לא היה בלתי נעים. אווירה מעט אקזוטית, פיוט ערבי עצוב ברקע. אחרי הכותרות התחיל האקשן. מתוך האפלה הגיחה חבורת גברים חמושה מכף רגל ועד ראש ונקשה בדלת בית. קצין משטרה עיראקי פתח להם. הם תפסו אותו, קשרו אותו וכיסו את עיניו, ובחדר השינה שלו ערפו את ראשו בסכין. זה היה הסרט הראשון של דאעש. בתוך שנה, כמו כוח הגרביטציה של הגיהינום, דאעש גרר את המזרח התיכון לתוך כאוס מדמם. אחר כך מוגר, ומיליציות שיעיות פרו איראניות תפסו את מקומו, כי אין ואקום.
ארה"ב השקיעה טריליונים באפגניסטן ובעיראק. ההשקעה כשלה עם ריבית קצוצה, וכעת היא מבקשת לנסות עלינו שוב את אותה הנוסחה הנואלת.
מלחמת העולם השלישית נפתחה בענני האבק האדירים של התאומים הקורסים. זו היתה מכת הפתיחה של הג'יהאד העולמי. בתום שני עשורים, ברור שארה"ב והמערב כשלו בטיפול באיום. גם הממשל הרפובליקני של בוש, וגם ממשלי אובמה וביידן על טורבו. היסטוריונים בעתיד ירפרפו על הפרק הנוכחי בהיסטוריה, ויביטו בתימהון מוחלט בעיסוק האובססיבי של המערב המשגשג בסוגיות כמו טרנסג'נדרים וסרטוני טיקטוק, למשל, בזמן שסין, רוסיה ואיראן עובדות 24/7 כדי להפיל את המערב ולשים קץ לעולם החופשי.
אנו זקוקים לפרספקטיבה של זמן לטובת שיפוט מלא של ההיסטוריה, אבל נדמה לי שנוכח הספינים המוטחים כמו כדו רי פינבול - אפשר להסתכן בהימור. מאחורי הקלעים, בחדרים סגורים, הולכת ונרקמת עסקת ענק שתבשר את הולדתה של המדינה הפלשתינית. את כ"ט בנובמבר שלהם.
אין ספק שהאמריקנים לוחצים לעסקה שתוביל להפסקת אש ארוכה שתסיים את הלחימה בעזה, בד בבד עם בחירות שבהן ינצח גנץ, שאמור מבחינתם להחזיר את פתרון המדינה הפלשתינית לשולחן. אתם יודעים איך זה ייגמר - דם ואש ותמרות עשן. בגלל זה אתם מקבלים ברשתות קמפיין לבחירות באמצע מלחמה. אני מכיר את האינטרוולים האלו. הממשל האמריקני, באמצעות ידידיו הישראלים, נאמר, עושה הכל כדי להחליף את נתניהו.
רק לפני ארבעה ימים, דובר משרד החוץ האמריקני מתיו מילר אישר כי ארצו מקדמת הקמת מדינת פלשתינית בתזמון עם דיוויד קמרון, שר החוץ הבריטי, שאף הוא השמיע הצהרה דומה. זה הולך לשם.
ביום שני, אוגדת איו"ש
ערכה תרגיל שבמהלכו חיילים בווסטים של "בימוי אויב" מחופשים למתיישבים, שמתפר עים, שורפים בתים, והשיא - חוטפים נער פלשתיני. מאוד מעליב כלפי מי שרבים מהם נושאים בנטל הלחימה, ולמרבה הצער גם ברשימות הנופלים. חשבנו שהחליפו את הדיסקט.
אמנם הרמטכ"ל ואלוף פיקוד המרכז פוקס התנצלו - אבל אני כבר יהודי זקן, ואיכשהו אני חושד באפקט השיווקי של "קיצו נים משני הצדדים" כדי למכור שוב את הסחורה המשומשת של מדינה פלשתינית. והתזמון - למחרת החלטת מחלקת המדינה לחסום חשבונות בנק של ארבעה מתיישבים.
זה תרגיל שגם אם ברור לי שלא היתה בו הכוונה הזו, למעשה מצדיק את הקמפיין העולמי האנטישמי נגד מתנחלים. הרי רק לפני חודש גילינו שצה"ל ממאן לבצע תרגיל "היפוך קנים", שבו אנשי הרש"פ מפנים את נשקם נגד כוחותינו - אבל יהודים כן? איך אומרת אסתר חיות - זה לא עומד במבחן הסבירות.
בחיי אומה, כמו בחיי אדם, יש רגע שבו אתה מביט במראה ושואל את עצמך, כמו ברכה קרקר שהפכה לברברה: מי אני? מה אני? מה? מי? מו? ב 6 באוקטובר היינו משוכנעים שאנחנו מעצמה אזורית, גוליבר כל יכול שמוקף בגמדים טורדניים, שמקסימום יכולים לעקוץ פה ושם. ב 7 באוקטובר גילינו שלא רק שאנחנו לא מכירים את האויב - אנחנו לא מכירים את עצמנו.
לפני שבוע סיפק לנו עמית סגל הצצה לתוך הראי הכפול. דע את עצמך באמצעות האויב. הפתק האסטרטגי של סינוואר. אז מה סינוואר רואה כשהוא משקיף על החברה הישראלית? איך הוא מנתח אותה? ואילו מנופים הוא חושב שצריך להפעיל כדי להכריע אותה? תעשו עם העובדות האלו מה שאתם רוצים - וזה כמובן לא פוטר את נתניהו ואת הממשלה מאחריות - אך סינ וואר לא רוצה את ביבי ואת גלנט בסביבה, אלא הוא רוצה לחץ פסיכולוגי באמצעות החטופים, ושנפסיק את התמרון הקרקעי.
מה שמרתק במסמך זה שהוא לא רק הישג מודיעיני, אלא סוג של רנטגן סוציולוגי, שמשקף את הדמיון בין המציאות הישראלית כפי שסינוואר רואה אותה, לבין המציאות הישראלית כפי שרואים אותה האולפנים, גנרלים בדימוס ומאמרי מערכת ב"הארץ".
הדרישה ל"עסקה עכשיו!"
בכל מחיר היא טי פשית וילדותית. ה"עכשיו" המיידי על חשבון העתיד מסכן את כולנו. לדעה הזו שותפים 60 אחוזים מהישראלים, לפי סקר של ה .INSS זה לא הופך אותי למי שליבו גס במשפחות החטופים, וקל וחומר למי שלא רוצה בשחרורם.
ישראל ערב טבח 7 באוקטובר לא התקוטטה באמת על משפט, על עילת הסבירות או על דמוקרטיה. היינו על סף מלחמת אז רחים כי הגענו לשיא במשבר הזהות שלנו. אני מציע ליריביי להיישיר מבט למראה ולהיזכר במה שאולי קצת שכחו - האויב אינו האחים שלהם, ואנחנו אחים בברית גורל, גם אם אנחנו "משיחיים" שחושבים שחייבים להשמיד את חמאס כי אחרת הוא ישמיד אותנו. האויב אינו ראש הממשלה או "הביביסטים". האויב הוא ברברי, רצחני, חבורת אנסים בזויה שמנסה לנצל את המחלוקת הפנימית כדי לשרוד.
המהפכה הציונית נולדה מתוך "עכשיו" שהפנה עורף לתפיסה הגלותית היהודית של "לא לעלות בחומה". של המתנה פאסיבית לגאולה. הציונות השיבה את האומה היהודית להיסטוריה בלי לחכות למשיח על חמור. המהפכה הציונית היתה אבולוציונית, וזהו סוד כוחה. כל המהפכות הרדיקליות של אותה מאה סוערת נגמרו רע, בלשון המעטה - חוץ מהציונות.
החלוצים הבינו שבעסקי הקוממיות אין זבנג וגמרנו. אין קיצורי דרך. "דונם ועוד דונם, עז ועוד עז". אני נופל וקם, נופל וקם. מפא"יניקים. אסור ש 7 באוקטובר ייחרט בהיסטוריה כמלחמת העצמאות של העם הפלשתיני, כ"קרב חיטין" המודרני, ויחיא סינוואר כצלאח א דין. הוא חייב למות.
אנחנו במלחמת עצמאות מתמשכת, אנחנו חייבים להבין שקיומנו מוטל בסכנה. חייבים אורך רוח. אסור שתשפ"ד תהיה התש"ח שלהם. הסכנה היא שכפי שה"עכשיו" הציוני הכניס אות נו להיסטוריה, ה"עכשיו" הנוכחי עלול לזרוק אותנו מתוכה.