פורצות דרך
מעשי הגבורה של עשרות נשים ב 7 באוקטובר, הפכו כבר לחלק ממורשת הקרב של אותה שבת שחורה ● קרן קימת לישראל הייתה הראשונה לתת מקום מיוחד לחוזק, לתושייה, לאומץ ולהקרבה חסרת התקדים של אותן גיבורות - גם בחזית וגם בעורף ● מעבר לכך, תופסות הנשים של קק"ל בשנים האחרונות יותר ויותר תפקידים בכירים - מיערניות ואדריכליות, דרך מנהלות מרחבים ועד מהנדסות בכירות
לאת פני חודשיים, בכניסה לפארק אופקים, נחנכה ביוזמת קק"ל "דרך הגיבורות", במטרה להנציח גבורתן של נשים ישראליות במהלך מתקפת 7 באוקטובר. אין זה מקרה שדווקא קק"ל עומדת מאחורי אתר ההנצחה המיוחד הזה, שכן יו"ר הארגון, יפעת עובדיה לוסקי, רואה בתרומת נשים מפתח לקיום החברה הישראלית גם בימי שגרה, וביתר שאת בשעה שרבות מהן פעלו ללא פחד כדי להציל חיים. "ב־7 באוקטובר היו המון נשים בין אלו שהתייצבו ללא פקודה", אמרה עובדיה לוסקי בטקס חניכת האתר, "אלו שנלחמו כדי להחזיק את הדלת של הממ"ד, הרבש"ציות האמיצות, הלוחמות והשוטרות, הרופאות והחובשות.. הן לא נכנעו לפחד, גילו תושייה ופעלו ללא היסוס. גיבורות ציוניות, כאן לידינו. סללנו דרך. כי הגיבורות של 7 באוקטובר הן חלק מדרך ארוכה, שמתחילה הרבה לפנינו – ותימשך הרבה אחרינו". בשיחה מיוחדת לרגל יום האישה, מוסיפה עובדיה לוסקי: "בשונה ממלחמות קודמות שבהן הפעילות הנשית פחות באה לידי ביטוי בשדה הקרב, כאן ראינו את הגבורה גם בתחום האזרחי וגם בתחום הצבאי, ומי שיילך בדרך הזו יוכל באמצעות סריקת QR ללמוד על הסיפורים של כל אחת מהגיבורות הללו". עובדיה לוסקי מספרת כי כבר מהשבוע הראשון תמכה קק"ל ברשויות שבאזור העוטף: "הענקנו מיליון שקל לכל אחת מהערים והמועצות לטובת הצטיידות מיידית וסייענו בפינוי. בימים הראשונים זה היה פינוי מיידי לכל מי שחייב לצאת מהבית ללא דיחוי ולאחר מכן - כשעלו דילמות לגבי מרחקי הערים שיש לפנות - נתנו את ההזדמנות במרחב דרום לכל מי שחש פחד ורצה להתפנות. כך היה במשך שבועות ארוכים עד שהמדינה נכנסה לתמונה באופן מלא". הסיוע של קק"ל לא הסתכם בפינוי אלא נמשך לאורך כל התקופה, וגם בימים אלו, במעטפת חינוכית והפגתית. עובדיה לוסקי: "בבתי המלון של המפונים אנחנו מקיימים הרבה פעילויות. עשינו סדרי ט"ו בשבט, אני השתתפתי בטקס בירושלים עם תלמידים של משפחות מפונות, וגם בפורים אנחנו מתכננים פעילויות, כי לצערי הם עדיין יהיו שם. אנחנו משתדלים להיות איפה שרק אפשר, לתת מעטפת של סיורי יציאה לטבע, ובאופן כללי להיות שם בשביל הילדים ועבור המשפחות". יו"ר קק"ל מעידה כי האתגרים בעקבות המלחמה לא יתמקדו, לצערה, רק בנגב המערבי, אלא גם בשיקום הצפון. בנוסף, עובדים בקק"ל על תוכניות עתידיות גם בהיבט של הנצחה. "נקים אתר זיכרון ביער בארי בחניון רעים ובינתיים, בט"ו בשבט האחרון, יזמנו נטיעות עם המשפחות השכולות של הנרצחים בפסטיבל נובה, באתר שבו התרחש האסון. זה אחד הדברים המרגשים שיצא לי לעשות במסגרת התפקיד. קק"ל הייתה כאן לפני קום המדינה והניחה את התשתית, בנתה את הארץ לאורך השנים ובטח שאנחנו צריכים להיות כאן גם עכשיו". עובדיה לוסקי מונתה ליו"ר קק"ל בדצמבר ,2022 והפכה לא רק לאישה הראשונה שמובילה את הארגון, אלא גם לראשונה שנבחרת לתפקיד זה במסגרת המוסדות הלאומיים. ברוח זו היא גם רואה עצמה כמי שמסמנת את הכיוון לנשים נוספות. "יש לא מעט תפקידים שהיו שייכים פעם לגברים ולא חשבנו שיהיו בהם נשים, אבל התמונה השתנתה, כמו למשל היערניות שתפסו מקום משמעותי. מעבר לכך יש לנו נשים בתפקידים מאוד בכירים – מנהלות מרחבים, מהנדסות בכירות, אדריכליות יערות ועוד. בכלל, כל מה שאפשר לעשות בעניין של קידום נשים - אנחנו בקק"ל עושות. אנחנו גם עובדות בשיתוף פעולה עם ארגוני נשים שמקבלים ייצוג מאוד נכבד בדירקטוריון שלנו, ואני שמה את הנושא בראש סדרי העדיפויות. "כשנבחרתי, שברתי בעצם את תקרת הזכוכית אחרי יותר מ־021 שנה שבהן בראש המוסדות הלאומיים בכלל לא עמדה אישה. זו גם התוויית המדיניות שלי פה. הגעתי לארגון שמקדם נשים ונותן להן הזדמנויות. גדלתי בבית רוויזיוניסטי וזאב ז'בוטינסקי תמיד אמר שנשים עדיפות על גברים בכל מקצוע, והסיפור של היערניות יושב בדיוק על זה. נשים מסוגלות לכל תפקיד שגבר חושב שהוא יכול למלא".
האדם שמאחורי היער
גם ענת גולד עשתה היסטוריה כאשר הפכה למנהלת המרחב הראשונה בקק"ל (אזור מרכז) ועוד קודם לכן לרכזת הסטטוטורית הראשונה. מאז הספיקה גם להיות מנהלת מחלקת תכנון במרחב דרום ולאחר מכן מנהלת אגף התכנון, ולפני שלוש שנים מונתה למנהלת מרחב - תפקיד ניהול השטח הבכיר ביותר. "צמחתי בתוך הארגון ומעולם לא הייתה לעצם היותי אישה השפעה על הבחירות בי", היא אומרת, "כמובן שזו הרגשה נהדרת להיות פורצת דרך - בעיקר כאישה הראשונה בתפקיד מנהלת מרחב. אני בהחלט מרגישה ששברתי תקרת זכוכית אבל מבחינתי העובדה שאני אישה היא רק בונוס, זה מספק בהיבט הסמלי ונותן הרבה אנרגיות, אבל זו לא המהות - מה שמגדיר אותי אלו הנחישות, יכולת ההובלה והמקצועיות". אל קק"ל, מספרת גולד, הגיעה באופן מקרי אחרי שבעלה ראה מודעה בעיתון. "תכננתי עוד מסלול באקדמיה, אבל בסופו של דבר הדרך שבה בחרתי לא מפתיעה כי תמיד אהבתי את הארץ, את הנופים, לעבוד בגינה הפרטית ולטייל. החיבור היה מאוד טבעי וקק"ל, יותר מאשר כל גוף אחר, התאים לי ולאהבה שלי לארץ". נורית היבשר, מנהלת מחלקת יער במרחב מרכז, הייתה מהיערניות הראשונות בקק"ל. היא למדה לתואר שני באגרונומיה עם הת
יפעת עובדיה לוסקי, יו"ר קק"ל: "הגעתי לארגון שנותן לנשים הזדמנויות. לארגוני נשים יש ייצוג מאוד נכבד בדירקטוריון שלנו. גדלתי בבית רוויזיוניסטי וז'בוטינסקי תמיד אמר שנשים עדיפות בכל מקצוע, והסיפור של היערניות יושב בדיוק על זה. נשים מסוגלות לכל תפקיד שגבר חושב שהוא יכול למלא"
נורית היבשר, מנהלת מחלקת יער, מרחב מרכז: "בעבר אופי התפקידים התאים פחות לנשים, היום הטכנולוגיות השתנו וכמנהלת שטח את נדרשת יותר לתכנון ולראייה מרחבית. התפקיד התפתח ויותר נשים מצאו עצמן מתאימות, במקום שבו נדרשות הרבה יכולות מלבד אלו הפיזיות"
ענת גולד, מנהלת מרחב מרכז: "אני בהחלט מרגישה ששברתי תקרת זכוכית אבל מבחינתי העובדה שאני אישה היא רק בונוס, זה מספק בהיבט הסמלי ונותן הרבה אנרגיות, אבל זו לא המהות - מה שמגדיר אותי אלו הנחישות, יכולת ההובלה והמקצועיות"
איילה אשרף, סגנית מנהל מרחב דרום: "אני מפונה מביתי מזה ארבעה חודשים ונמצאת בתוך התופת. חזרתי לעבודה כבר בתום השבוע הראשון למלחמה, וההיערכות של קק"ל הייתה ומיידית. היינו קשובים לראשי הרשויות ואנחנו עושים המון, איפה ומתי שצריך"
מקדות בשיקום יערות אחרי שריפה, ואחרי מלחמת לבנון השנייה הבינה עד כמה יש ביקוש לתחום. "את התפקיד שאני עושה כיום איישו נשים גם לפני, אבל לפני כן ניהלתי את גוש יערות בן שמן ושם הייתי האישה הראשונה והיחידה", היא מספרת, "דרישות התפקיד היו מתאימות אז יותר לגברים, עם עבודה יותר פיזית, עם קבלנים ואנשי שטח, וכנראה זה התאים פחות לנשים. היום הטכנולוגיות השתנו וכמנהלת שטח את נדרשת יותר לתכנון, לראייה מרחבית, להסתכלות על המאקרו, לעבודה מול הרבה גורמי חוץ וקהל, התפקיד התפתח ויותר נשים מצאו עצמן מתאימות, במקום שבו נדרשות הרבה יכולות מלבד אלו הפיזיות".
איך שומרים על היערות בעידן שבו בנייה עירונית תופסת עוד ועוד שטחים?
"אנחנו עובדים יחד עם אנשי התכנון בכל ההיבטים, מגישים התנגדויות לתוכניות בנייה, מבקשים חלופות ועושים כל מה שאפשר כדי למזער את הפגיעה ביערות. יש פה יערות מדהימים שקולטים מיליוני מבקרים בשנה, יש להם ערך עצום גם לתושבים, גם לאקולוגיה, ובלעדיהם אין לנו יכולת קיום. אנחנו משקיעים המון מאמצים, ולצד ההצלחות שלנו עדיין נגרעים לצערנו לא מעט שטחים ירוקים. "היערות משמשים את הציבור בהמון היבטים אבל כשיש את המאסות של האנשים יש גם לחץ גדול על השטחים הפתוחים והירוקים. אנחנו מגבירים את הפעילות, פוגשים את הציבור, מחלקים שקיות זבל ומדברים איתם, ואני מאמינה שאם באים ומסבירים בחיוך, וכשאנשים רואים שמאחורי היער יש בנאדם שאכפת לו, הם לא ישאירו את השולחן עם כל הזבל". איילה אשרף, סגנית מנהל מרחב דרום, עובדת בקק"ל 30 שנה. היא הגיעה כמחליפה לעובדת שיצאה לחופשת לידה, ונשאבה "למקום המדהים הזה", כהגדרתה. במהלך שנותיה בארגון כיהנה במספר תפקידים – החל מכתבנית, דרך מנהלת חשבונות, ומנהלת מחלקת כספים של המרחב - ותמיד שאפה להתקדם. כשחיפשו לפני כשנה מועמדים ומועמדות למשרת סגנית מנהל המרחב, הציבה את עצמה וזכתה בתפקיד לאור הנסיון והידע שלה במרחב והמעורבות הרבה שלה בנעשה בשטח. "מעולם לא הייתי מנהלת מחלקת כספים טיפוסים", היא מספרת, "תמיד חקרתי – גם ביערנות, גם בהנדסה, גם בהכשרות קרקע - תמיד ביקשתי להיות בסיורים, להיות חלק מתהליך הביצוע. אני מאוד אוהבת, מוקירה ומעריכה את מה שקק"ל עושה למען מדינת ישראל, במיוחד למען תושבי הדרום. נולדתי, גלדתי וחונכתי באופקים, כיום אני גרה במועצה האזורית אשכול ורואה את כל הפעילות שלנו למען החברה, וזו תמיד גאווה עצומה עבורי". כתושבת הדרום, חווה אשרף את ימי המלחמה גם בפן האישי וגם, כמובן, בכובעה כסגנית מנהל המרחב. "אני מפונה מביתי ביישוב אבשלום ונמצאת בתוך התופת. חזרתי לעבודה כבר בתום השבוע הראשון למלחמה, וההיערכות של קק"ל הייתה ראשונה ומיידית. יצאנו לסיורים, היינו קשובים לכל מה שראשי הרשויות היו צריכים עם סיוע בכל מה שרק אפשר בתחום שלנו. יש תרומות שמגיעות כסל תמיכה ליישובי העוטף. מחלקת החינוך שלנו עזרה בפינוי תושבים ואנחנו עושים המון, אני גם מרגישה את זה גם כתושבת המועצה".
ערך של החלמה
כחלק מהפעילות של קק"ל, מספרת אשרף, יזם ארגון העובדים - בהובלת היו"ר ישראל גולדשטיין - קרן סיוע ללוחמים באמצעות תרומת ימי חופשה. קק"ל רכשה ציוד כגון גופיות, גרביים, חם צוואר ועוד, ואנשי קק"ל עברו עם משאיות וחילקו אותם לחיילים - והכל בהתנדבות מלאה. המעורבות של קק"ל בכל הקשור במלחמת חרבות ברזל משמעותית מאוד, וגם כשאנחנו מבקשים מעובדיה לוסקי להצביע על היעדים הבאים, היא קושרת אותם למצב הנוכחי: "שאלתי את מנהל מפ"ק (מינהל פיתוח קרקע) אצלנו אם הוא חושב שהשיקום יהיה דומה למה שהיה אחרי מלחמת לבנון השנייה והוא אמר שכבר עכשיו זה יותר גרוע. כך למשל רבים מהיערות שלנו משמשים כשטחי כינוס של צה"ל ונידרש לשיקום שלהם. יש גם את נושא החקלאות. הייתי למשל בקיבוץ עלומים וראיתי איך שרפו להם את המתבן. האנשים שם אמרו לי 'המחבלים באו להרוס לנו את הכלכלה', אתה רואה את זה בעיניים ולקק"ל בהחלט יש חלק גם בשיקום החקלאות. "אני גם רוצה שכל המכינות הקדם צבאיות שאנחנו תומכים בהן ישובו למקומות שבהם הן היו. לי אישית יש חזון שנביא למקומות האלה גרעיני עלייה להתיישבות, כמו שהיה פעם. גרעינים של צעירים שמגיעים למקומות האלה ומהווים טריגר לתושבים לחזור, כי תהיה להם אוכלוסיה צעירה שנותנת דחיפה ומחזקת את האחיזה באזורים האלה. יש במקומות האלה היום קרקע פורייה לחיזוק אותן קהילות. "החשיבות של קק"ל היא לא רק במובנים הפיזיים - אנחנו עוסקים המון בחינוך הבלתי פורמלי, והחוסן של הקהילות הוא גם משהו שהמדינה חייבת לשמור עליו. התושבים מפוזרים בכל הארץ והקהילות מתחילות להתפורר, חייבים לשמור עליהן". עובדיה לוסקי מזכירה שהשטחים הפתוחים בישראל הולכים ומצטמצמים ודווקא עכשיו יש להם חשיבות עליונה: "לשטחים הירוקים של המדינה יש ערך של החלמה. אנחנו מנסים בוועדות התכנון ובחקיקה לשמור על השטחים האלה, היו עכשיו גם מחשבות של מנהלת תקומה לתת פתרונות בנייה על חשבון היערות ואנחנו מנסים להלחם גם בזה כדי למצוא את הפתרון הנכון לכולם. בסוף זה היערות של כל אזרחי המדינה וחשוב לשמור עליהם. "בישראל יש שיפור משמעותי ביחס לאיכות הסביבה, גם בנוכחות של האזרחים ביערות שלנו, וגם אצלנו – יש חטיבה שלמה שעוסקת בנושא, כדי לחבר הכל יחד. - אם נצליח לקדם את חוק היער נעלה עוד שלב ונמנע אירועים של ונדליזם, או השלכת אשפה. יש לנו שיתופי פעולה פוריים עם הרשויות ואנו יוזמים כל העת פרויקטים של יערות קהילתיים, כי המטרה היא לחבר את האנשים ואת הקהילות ליערות שבסמוך אליהם וליצור את המחויבות של הציבור לטבע".