קפיצת האמונה הנדרשת מכולנו

ישראל מסתבכת בזירה הבינלאומית, וזה הזמן להח לטות עם תודעה ופרספקטיבה היסטורית. דוד בן גוריון, למשל, היה מתמודד עם הלחץ הבינלאומי באמצעות שילוב של פרגמטיזם וקפיצת אמונה )לעשות את מה שטוב ליהודים, גם מול התנגדות בינלאומית קשה(.

הנה שתי דוגמאות מעולות: הראשונה - הכרזת המ דינה. משה שרת מגיע מארה״ב ואומר שאין היתכנות להכרזה כי האמריקנים מתנגדים נחרצות, אך בן גוריון מחליט שאין ברירה ושהוא חייב להכריז. הוא לא מתנתק מפרגמטיזם, אבל קורא בין השורות ומבין שההתנגדות היא בעיקר ממחלקת המדינה. אחרי ההכרזה הוא מחכה לטלפון ברכה, שאכן מגיע מהנשיא טרומן.

השנייה היא מלחמת סיני. ישראל, לצד בריטניה וצרפת, כובשת את כל סיני בכמה ימים. האמריקנים לוחצים לסגת מחשש למלחמת עולם גרעינית, ובן גו ריון לא רוצה, אבל מבין שפה זה כבר גדול עליו. מנגד, הוא לא מוותר לחלוטין על מה שטוב ליהודים ומוודא שהשגנו חופש שיט במפרץ אילת, כמו גם את הסרת האיום המיידי המצרי ואיום המסתננים.

היום אנו זקוקים לשילוב הזה בין פרגמטיזם לקפיצת אמונה. הדרישה מישראל להפסקת אש מניחה שחמאס הוא ארגון התנגדות לגיטימי, ושיש פה שני צדדים למ לחמה לאומית. אך זה לא המצב. חמאס הוא ארגון להש מדת ישראלים. הוא מבטיח שיהיה עוד טבח ועוד טבח, עד שכל הארץ תהיה בשליטה פלשתינית אסלאמית.

הלחץ הבינלאומי על ישראל הוא לא מוסרי בעליל, וטומן בקשה שנמתין בסבלנות עד לפעם הבאה שינסו לטבוח בנו. לזה אין דרך להסכים. אך קפיצת אמונה אין פירושה להתעלם מהעולם, או לנהל פוליטיקה פני מית על חשבון אסטרטגיה בינלאומית. אפשר לקרוא בין השורות את ההתנהלות האמריקנית כ"תמשיכו, רק תהיו קשובים".

יש לחדול מיידית מהתרסה נגד האמריקנים. להתנהל מאחורי הקלעים, ולא לדבר מעל לראש של ביידן ולהמר שטראמפ ייבחר. זו רולטה שתעלה לכולנו ביוקר