3,000 שנים של בדידות
ברגע האמת, כשאנחנו נלחמים על נפשנו, גילינו מה שחווינו בעבר: אנחנו לבד ● אלא שהפעם אנחנו יכולים להגן על עצמנו וללמד את העולם פרק בהלכות מלחמה ברוע ● תשובה למבודדינו
אנחנו לא נלחמים בפרטים, אלא באומה שגרעינה המאחד הוא השמדת ישראל והרג יהודים. מבחינתם, ישראל היא ראש החץ של הציוויליזציה המערבית )היהודית נוצרית(. לכן חובה על המערב לא להותיר את מגינו של דוד לבדו, אלא לחזקו ולהחיש לו תגבורת. אנחנו שומרים עליכם
1
והנה החדשות: ישראל לבד מאז ומתמיד. בד רכנו הארוכה פגשנו אנשים טובים ואומות שסייעו לנו לרגע או שניים, מאה או מאתיים, עד שנעלמו והמשכנו הלאה. לא קיבלנו מת נות חינם אלא תרמנו לאותן אומות בתרבות, באמונה ובמוסר, במשפט ובפילוסופיה, בכלכלה ובמדע, בביטחון ובפוליטיקה.
בדרך כלל לא הודו לנו; ההפך: במקומות שבהם היהודים השתלבו, גברה האנטישמיות לממדים קטל ניים. הפוגרומים שהורגלנו בהם בימי הביניים התבססו על הסתה דתית, אותה אמונה פגאנית שכביכול רצחנו את אלוהים )חשבו על המשפט הזה, וראו את האבסורד שבו(. בעידן המודרני התבססו הפוגרומים על הסתה לאומנית - היהודים הם "ַעם בתוך ַעם".
בפורים קראנו את שני כיווני ההסתה באמירה מזו קקת של אחד מגדולי צוררינו, כהקדמה להצעת הפ תרון הסופי לבעיית העם היהודי: "ֶי<ְשנוֹ ַעם ֶאָחד ְמֻפָּזר וְּמפֹר ֵּין ה ְּ כֹל ְמִדינוֹת ַמְלכוֶּתָך, ְוָדֵתיֶהם <שֹנוֹ ת מ ָּ ל ."...םעָ עם שאינו נטמע בתוכנו, עם חוקים אחרים ואמונה שונה משלנו. 2,500 שנים עברו מאז ועד לשער "האקונומיסט", וכמו דבר לא השתנה.
2
מאות שנים לפני אותו צורר, יצא עמנו מבית העבדים הגדול בעולם בדרכו לקבל חוקה נצחית ולשוב לארץ אבותיו. לאחר נדודים קשים במדבר, התקרב למחוז חפצו. בינו לבין הארץ המובטחת שכנו עמים שפ חדו מהתופעה המוזרה: קולקטיב לאומי שאינו שותף למערכת הדתות הידועה, ואשר נחוש לכבוש את כנען בטענה שאלוקיו הבטיח לו.
לשם כך שכר מלך מואב את שירותיו של גדול אנשי הרוח של התקופה, בלעם בן בעור, שחכמינו השוו את נבואתו לנ בואת משה, לא פחות! האינטלקטואל הזה ידע להניע גייסות בכוח מילותיו. הוא ינאם באו"ם או מעל שער "האקונומיסט" על הנזק הגדול שקיומה של ישראל גורם לעולם, וידגיש שאם ניפטר מהישות המאיימת הזאת, תיווצר תגובת שר שרת שתרגיע את כל שנאות העולם וכך יבוא שלום עולמי. המסר היה קליט מאוד: העברים הללו מאיימים על שלום העולם. כך אפשר היה להניע את האומות להתאחד סביב המטרה: השמדת ישראל.
אבל לבלעם היה זמן רב להרהר במשימתו בזמן שעשה את דרכו הארוכה לבמת העולם, וברגע האמת כשל. הוא בחר לדבוק באמת ולתמוך בעם הזה, שעתיד לתרום לעולם יותר מכל קולקטיב לאומי אחר אי פעם. בדבריו הביע משאלה:
ָּמֹת ַנְפ<ִשי מוֹ תְי<ָשִרים, וְּתִהי ַאֲחִרית ָּמֹה."וּ נמאסו עליו הצביעות והסטנדרטים הכפולים שהעולם שופט על פיהם את ישראל. הוא לא רק ביקש להיות ישר, אלא למות כזה! ולכן להיות שותף לאחריתו המפוארת של העם הזה. לשם כך דחה את הטובה שהעולם היה מוכן להרעיף עליו בתמורה להסתה ולהשמצה ולקללה, שביקשו ממנו להנחית על העם המשונה הזה, ודבק באמת.
3
בדבריו האלמותיים הוא שילב נבואה שראתה למרחק אלפי שנים עד לשער "האקונומיסט", וגם אלפי שנים
ִּי ֵמרֹאשׁ ֻצִרים ֶאְרֶאוּנּ וִּמְּגָבעוֹת ֲאשׁוֶּרוּנּ - ֶהן ָעם ְלָבָדד ִי<ְשּכֹן, וַּבגּוִֹים )בעמים( לֹא ִיְתח< ב". לא בדידות רגילה, שהרי אנחנו קושרים קשרים עם אומות העולם, תורמים ונתרמים. מדובר בבדידות מיוחדת שרק הצופה מגבוה על ההיסטוריה )"מראש צורים ומגבעות"(, יכול היה לראותה עוד בתחילת נטיעתנו כעם: עם כל התאמצותנו להתקבל למשפחת העמים ולקבל יחס שווה, לא ניָסֵפר )ית חשב, מלשון חשבון( במניין האומות הרגיל.
בסופו של חשבון, אנחנו לא שייכים למשפחת העמים, גם אם תרומתנו לאנושות לא תסולא בפז. ואם חלילה לא נהיה, לא יתאבלו עלינו כמו על אובדן במשפחה. לא רק במובן הסי נכרוני איננו שייכים, אלא גם בזה הדיאכרוני, כלומר לא רק עצם קיומנו בהווה שונה מכל העמים, אלא גם מסלול קיומנו ההיסטורי עולה במסילה שונה משל האחרים.
4
ראו את ארגון האומות המאוחדות, למשל; זו הזירה שאליה מתכנסת משפחת העמים כיום. לאחר כחצי מאה של מלחמות עולמיות שאיימו לכלות את העו לם, החליטו אומות מתוקנות להתאחד כדי ליישב סכסוכים באמצעות משא ומתן וגישור דיפלומטי.
הנה סיכום הפעילות של העצרת הכללית באו"ם מאז :2015 ובכן, במסגרת הגינויים וההחלטות נגד מדינות שונות, הצביע האו"ם בתשע השנים האחרונות שמונה פעמים נגד איראן, תשע פעמים נגד צפון קוריאה, 11 פעמים נגד סוריה )עם יותר מחצי מיליון הרוגים וכ 11 מיליון פליטים(, 24 פעמים נגד רוסיה )הרוב בשנתיים האחרונות(. אף לא פעם אחד הצביעה העצרת נגד סין, קובה, קטאר, לוב, טורקיה, זימבבואה או ונצואלה. וביחס לישראל - בתשע השנים האחרונות בלבד הצביעה עצרת האו"ם 153 פעמים נגדנו! בעינינו ראינו. האם יש נבואה עתיקה כה מדויקת ומרחיקת ראות ביחס לתרבויות או לציוויליזציות אחרות?
לבדידות הזאת נודעת משמעות עמוקה במערכה הצ באית והבינלאומית הנוכחית. יש לעמנו תפקיד בעולם, שלא הסתיים. לכן אנו מוסיפים להתקיים, למרות הני סיונות המתמידים לסלקנו מבמת ההיסטוריה. תרמנו לעולם את התנ"ך, אמונה, מוסר, עשרה דיברות אוניב רסליים, ספרות קודש ופילוסופיה. בפעם הזאת אנחנו נקראים לעורר את העולם מתרדמתו ולהילחם ברוע.
5
הציוויליזציה המערבית עייפה ממלחמות, במיוחד אירופה, אבל גם ארה"ב ועוד. האינ סטינקט הראשוני הוא לסלק את מי שנראה הגורם לכל המהומה העולמית, כלומר את ישראל. מעבר למשקעים האנטישמיים ולפו ליטיקה הפנימית של כל אומה, סיבה נוספת היא עצ לות אינטלקטואלית, חוסר לימוד והעמקה של הכוחות המתנגשים כיום, וסירוב לפקוח את העיניים ולהביט נכוחה אל המציאות הקשה. הנטייה האנושית היא הד חקה, הכחשה, האשמת האחר - היהודים או מדינתם. כל מי שקרא מעט היסטוריה, זוכר את ההתנהגות הפחדנית של העילית האינטלקטואלית והפוליטית באירופה בשנות ה 30 ביחס להיטלר ולגרמניה הנאצית.
מלחמתה של ישראל בחמאס אינה מקומית. זאת מלחמתו של העולם החופשי כולו נגד עריצות המבקשת לשעבד את העולם בשמה של אמונת מוות פגאנית. תפיסת המוסר של האומות המטיפות לנו לא להיכנס לרפיח ולהשלים את המ לאכה, נובעת מבלבול בין מוסר פרטי למוסר מדיני. אנחנו לא נלחמים בפרטים - מסכנים ככל שיהיו - אלא באומה, שה גרעין המאחד שלה הוא השמדת ישראל והרג יהודים באשר הם. מבחינתם, היהודים הם ראש החץ של הציוויליזציה המ ערבית )היהודית נוצרית( כולה. ישראל היא רק המוצב הק דמי; אויבינו מאמינים )הצהירו אלפי פעמים(, שאנחנו השער לקריסת המערב כולו. לכן חובה על המערב לא להותיר את מגינו של דוד לבדו, אלא לחזקו ולהחיש לו תגבורת. אנחנו שומרים עליכם.
ישראל מבודדת? ייתכן. אין חדש בזה. כמו תמיד, אנחנו נשרוד וננצח. אלוקי ישראל לא השיב אותנו לציון אחרי אלפי שנים כדי לשחק איתנו. השאלה היא אם המערב יבין שאפשרות קיומו ארוך הטווח מוטלת על הכף. זכרו את דברי הנביא הקדמון. ממנו תלמדו וכן תעשו.